כשתלך ארוס, קח איתך את חיי, את כל שמחתם, את בוהק הזהב, את כל ריחות האביב, את כל עוצמת הסופות, את כל יופיין של המנגינות, את כל האויר שבריאות, את הבריאה עצמה תיקח ממני ארוס, את הבריאה עצמה.

 

אהבות רבות בראתי והמתתי נסיכתי, אך אהבתך הגדולה מכולן, כווזוב התפרצה בי, ליבי חרוך כידע להבה. נשקי את צווארי בפעם האחרונה פסיכה, פסיכה היפה בין בני האנוש והאלים, חיוכך חורץ את ליבי תלמים, מתק שפתייך ממיס את ליבי, תמיד ממיס את ליבי, תמיד ימיס את ליבי.

 

אל תלך עוד ארוס. העלה את גופך האלוהי אל מזבח מיטתנו ארוס בפעם האחרונה, ציפורני יחרצו תעלות תאווה בגבך, לשוני תחרוך את עורך במעלה פסגת צווארך, אל לשונך, המחכה, התוהה, ושם תצית להבה גדולה ארוס, להבת אהבתנו המתכלה.

 

ושוב אור הקסם של עינייך יערפל את חושי פסיכה, שוב, הילתך תסיט את חיצי האהבה , ישנו את כיוונם פסיכה, ישסעו את ליבי, יצרבו בו את דמותך פסיכה, כמו בפעם הראשונה, כמו לא חלפה שעה אחת מליל פגישתנו הראשונה, כמו לא ראית אותי מעולם, כמו לא תראי אותי יותר לעולם פסיכה. נשקי אותי פסיכה, נשקי נשיקה כאב אחרונה על כנפי הדוויות.

 

אהבתיך ארוס, אהבתיך אהבת אמת. טעותי טעות אדם היא, ואתה אל הנך. את הסטיקס אעבור אם רק תבקש, בקרברוס אלחם עד מוות, כי אתה חיי ארוס. אפשיל כותנתך ארוס, אפסק רגלי מעליך ,נקטר אלים יזרום בתוכי- חם ורטוב- להרגיש שוב את אהבת השמיים שלך חודרת את רחמי, את חומך האלוהי, חבק אותי בכנפיך ארוס, חבקני בטרם תשוב אל תאך הצר.

 

אחדור אותך ברכות פסיכה, קשיותי כואבת, טיפה של אש נפלה לנהר, קווי יאוש יתעגלו לשמים. כשהשחר יעלה אודים עשנים יוותרו מסערת תאוותינו, אחדור אותך בכאב פסיכה, כמו מרכבות אלים אל פתחם של עבים, ברקים יחתכו את השמים פסיכה, ולא הגשם הוא שתרגישו עת אעלה השמיימה- ליבי הוא זה שידמם את אבדן אהובתי.

 

חוש את רכות שדיי ארוס, בכל תאוותך, בכל רוח נפשך, עצום את עיניך, הסר את חיציך כי אין בהם צורך עוד, אעלה וארד עליך לנצח, אל ארמון של זהב הבאתי אותך, סופה מתנחשלת ברחמי, אעלה וארד על גופך האלוהי, אמריא איתך ארוס, אמריא איתך, זרע אהבתך נטמן בגופי, אהוב אותי עוד, כי הנה ממריאה אני איתך......

 

..........

 

כשתלך ארוס, קח איתך את חיי, את כל שמחתם, את בוהק הזהב, את כל ריחות האביב, את כל עוצמת הסופות, את כל יופיין של המנגינות, את כל האויר שבריאות, את הבריאה עצמה תיקח ממני תתרוס, את הבריאה עצמה.