כשרגע הזיכרון עומד באוויר אין לאן לברוח, הכל עומד מולך אפילו אם תרצה אולי לצרוח, להתכנס בתוכך כשהזיכרון מופיע, לא יום לא לילה כאן רק הכאב מפציע, מעלה מה שנעלם. ואז נוצר שוב החלל שכבר התמלא באבק, ואז שוב עולים במוחך תמונות, שאולי הדחקת- כדי לשמוח. ואז שוב הרעד מאותו ההלם שהיה ונשאר כשרגע הזיכרון עומד באוויר אין לאן לברוח, העולם נעצר, רק קול הבכי נותר ______________________________________ בסך הכל עצמי