אם נגביה לשמיים, כך אומרים החכמים
נגיע למקום בו שוכנים הצדיקים
ושם בינות העננים, כך מצטייר במחשבתי
אוהלים וארמונות לזקני עמי.
אוהל לאברהם ושרה
אוהלים ליצחק ויעקב
גם ארמונות קיימים,
ארמון לדוד וארמון לשלמה, כיאה למלכים.
ומאחורי שדרת הארמונות והאוהלים
ישנו יער עבות, ענפיו מזדקרים
וברקע נשמעים גלים,
גלים הקרבים ובאים.
בסוף היער ישנו ים, ים של דמעות
דמעות היורדות מעינינו
ומתדפקות על כסא הכבוד
דמעות של אם רחמניה,
דמעות של תפילה,
דמעות עקירה
ודמעות של תקווה,
דמעות הזורע
הקוצר ברינה,
דמעות העם כולו-
בשעת צרה ומצוקה.
ועל שפת הים יושבים הצדיקים
עיניהם לא משות מדאיית הגלים
ופיהם לוחש לאביהם הרחום:
"אלוקים אדירים של העולם,
את הים לא נעזוב
עד שיתייבשו כל דמעותיו..."
תגובות