תאמרי לי
איך אדע שהזקנתי?
כאשר המילים יצאו מפי כמו במקרה
שאלך ברחוב, ולא אבחין בין עץ לאיש
ובין איש למה שהוא רוצה להיות
תאמרי לי
האם שנשמתי תלך לפניי
אז אדע שאין יותר בכוחותיי
ועיניי שיביטו בך
לא יראו דבר
מלבד עבר גדול או הווה חלש
איך אדע שהזקנתי?
נאבק כול יום בחלומות שאין להם מציאות
בימים שחולפים מתוך הרגל
ואני לא יכול לשנות דבר
רק לכתוב עוד מילים
כמו יש מי ששומע, ואחר רואה
תאמרי לי
האם אהבתי הזדקנה איתי?
פעם אהבתי לנסוע מרחקים
היום מספיק לי להביט בפנייך
אולי להקשיב לשיר או לשניים
ואז לבקש ממך
לרקוד
כי בדמיון זה אמיתי
ואז כשמגיעה המציאות
אני מבין
אין לנו שום מקום בריקוד
גם שידיי נוגעת בידך
היא תמיד מחפשת מקום להיאחז
תאמרי לי
האם בגיל כה צעיר
אני יכול להיות זקן?
הרי אני מביט במראה ואין לי שיער לבן
אינני שוכח את מה שרציתי לזכור
ואינני עייף כדי לצעוד איתך עד הסוף
אז איך זה, שאני מזדקן?
כול דקה, כול שעה
כאילו מישהו מושך בחוטים, ואני נמתח
עד שלא נוגע עוד באדמה
תאמרי לי אם הזדקנתי
שאדע מתי להפסיק לקוות
שאדע מתי לאהוב אותך, זה המפלט האחרון
אולי זה ספר שקראתי, אולי שיר ישן ששמעתי
מי מהם גרם לי להרגיש זקן
ואת, כמוך לא הכרתי מעולם
רציתי לתת לך זיכרון
כמו מתנה רק בלי אריזה, ובלי פתק החלפה
ומה תעשי איתו, עכשיו שאני מזדקן?
האם תספרי לי מה לא היה נכון בו
או שמא תשאירי אותו כמו שהוא?
תאמרי לי אהובתי
האם אני מספיק זקן
כדי שלא אצטרך לקרוא בספרים
איך אוהבים בלי להרגיש זרים?
תגובות