סגרנו את הדלת
וראינו איך הכלב מביט בנו מבעד לזכוכית
אולי הוא יודע
שאין לנו סיכוי
שירים ישנים מתנגנים
תמיד היינו רואים אותם רוקדים
ואנחנו עמדנו בפינה
כמו שני פליטים
שמבקשים שמישהו
יכניס אותנו
בתמונות על הקיר
נראינו כול כך שונים
לא אמרת לי מילה
לא חייכת
אולי זה זמן טוב
לשרוף הכל
מגדרות בית הספר
ברחנו אל הרחוב
בין המון האדם
חיפשנו מישהו שיעניק לנו אהבה
עכשיו הכלב נובח
ואנחנו שותקים
כמה מגע אפשר להחליף בזמן
אי אפשר לקחת הכל
רציתי שתחבקי אותי
שתרגישי איך הכל משתנה
בלי שאין שליטה
בטלוויזיה, תמונות של אנשים אחרים
כאלה שיש להם, את החלומות שלנו
הייתי רוצה להיות אדיש
לחשוב שזה נגמר
אחר כך להפסיק, לרוץ בין האנשים
ואת מניחה את ידך על רגליי
כמו הייתי משענת
הכל נרגע
אני אוהב אותך יותר
אבל זה שקר
גם ילדים יודעים לשקר
אני קם וסוגר את החלון
לא רוצה שיראו אותנו
זרוקים בתוך החדר
כמו היינו פליטים מחלום של אחרים
סרט שרואים בלילות שישי, מאוחר
אחרי שהילדים הולכים לישון
לא רצינו להיות כוכב שלא יודע
אם מחר יאיר
והצחוק הזה שלך, לא מניח לי
זוכר אותנו, מבקשים מאנשים
שיחבקו אותנו
היתה מלחמה בחוץ
אולי נהרגנו בה
את אמרת, אולי נחרוט את שמותינו
שנדע את קיומנו
אבל בחלום של אחרים, הכל טהור
אני מביט על הכלב, הוא עוזב אותנו לבד
אולי יום אחד נגדל, ולא נברח
