בדימיונו הראשון של הילד אושר גדול
זכר סכין מבריק, מפלח אבטיח קר מתוק,
ועורו נרעד מזכר מגע מי בריכה בזעת קיץ מהבילה.
ילד יושב בטבורו של עולם
שוחק בפה מלא ומתגלגל בעליזות שמשית.
באותו ראשית זיכרון, גם ראשית עצב.
אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו!
עצבות נקפה אותי, עצבות דקה.
אבוי- עצבות כקיר בטון, ניצקת בנו אט
נאקות ויבבות נבלעות בה כלא היו.
ראו כיצד הנער מתייתם, וראשית זיכרון-
נצבטת בחדות, כמו הייתה תיל דוקר.
ראו כיצד ראשית זיכרון יפה,
נקווית כמי מלח בזווית העין.
