כיצד התבוננתי מנגד
וכשאחזור לכיתה אל"ף
מורתי שואלת-
בחופש, לאן משכו הן העיניים?
האיים נצורים הם מכל עבר שלוותם
ומתוך גלי מי אפסיים-
שירת דגים.
באור הצהריים סוככתי
על ראשי סוככתי
למדרכה ולדולב- גם להם שלום
אולי גם ילדה
ניגרת מחיוכה
ניגרת
עד שכבר נתרוקנה ודי
אינה
כרגע, רק
אני
ניגר
ואיני מוצא מקום להיקוות אליו
ויותר מה לומר אין לי מורתי
בתוך כל זה - נשקעתי בשיר
וכשכתבתי נבצע העולם לשניים- כמו לחם
ממילא-
יותר מידי כבר לא נהרוס
