על הדרך עולה,
המתפתלת אליך
פיתולי נפשי
מפשירים לאיטם.
נפתחים שעריו
של הלב ההומה
וזכרונות עמומים
נקראים לפניו.
לו יכולתי -
צמיד של זהב
ושל קודש
לעלות לזכרון לפניך,
לענוד על ידי
למזכרת עולם -
אורות שזרחו
בי, ואבדו בדרכם.
כאיל עלי מים
מתרפקת כעת,
על הדרך הזו
שעברה בתוכי
ולעת ערב רואה
את ליבי מתעורר
לקול דודי שסוף סוף
על דלתי מתדפק.
כ"ט ניסן התשס"ו, בדרך הביתה.
תגובות