בבוקר, הרוח נושבת על קו החוף
שני כלבים עומדים ומביטים בהשתקפות שלהם על המים
אנחנו מתעוררים
זקנים מהכול
אני נזכר שפעם חלמנו להיות ביחד תמיד
יש איזה חוב לשלם
יש הבטחה, ואחר כך תגובה
מכוניות ברקע, ושני אופנוענים יורדים אל החוף
אני מחפש אהבה
את מחפשת שקט
הכול מת
ברגע אחד, הכול נגמר ולא חוזר
אולי פעם, עוד נצליח לשחזר את מה שכואב
והפעם זה יהיה שלם יותר
הגוף, המגע
העיניים הכבויות
מה נשאיר אחרי שנפסיד במלחמה
אולי, אין לנו ברירה אחרת
אני מחבק אותך
וברקע, הים גולש אל החוף בחזרה
יכולנו לאהוב ככה לנצח
ולא לפחד שמשהו ישאר מאחור
את אומרת, יש כאלה שחיים את החיים
ואני יודע שיש כאלה, שצופים בהם מהצד
ועכשיו
במיטה קטנה, נלחמים על כול פיסה של מרחב
עד שנצטרך להודות
גם החטאים, שמרו לנו מקום בחזית
מהחלון אפשר לראות את השמש מתחילה לבצבץ
אם נרצה לברוח, נצטרך לקום מוקדם
את אומרת בלי קול
אני יודע מה אומרות העיניים
אחרי שנים, הבנתי גם מה את מתכוונת בשתיקות
תביטי, גם אני מזדקן איתך
בלי הבטחות, בלי פחדים
אין גדר שסוגרת אותנו, בין אפשרות יציאה
אם תרצי אספר לך, מה מחכה לנו מעבר לגדרות
אני מתיישב, ואת נאחזת בי
משהו מכול זה יותר מדי דרמטי
יכולנו למות בשקט
בלי להרגיש צער
ועל החוף הכלבים רצים אחד אחרי השני
מי מוביל, ומה מת אחרי שהם מפסיקים
אני רואה את הגלים, והסירות מתרחקות
משהו מכול זה שייך לנו
גם אם לעולם לא נפסיק לרצות לברוח מפה
אנחנו מזדקנים לאט ביחד
שומרים כוחות לקראת הסוף
את נזכרת בחלום הגדול, ואני שותק
מה מת אחרי שאנחנו הולכים
מה נשאר חי, אחרי שכול זה קורה
