יום יפה זה אמרו הצוענים, פרקו את שקיהם אבק הדרכים האדמדם בגלגלי העץ בכה על שקיעת המערבים באשר הם. זקנה שחורה גחונה כמו מצבה בצד הדרך וילד רציני עד אימה מקלף שאריות צבע דהה. זו שקיעה, אומרים, זה סתיו זה מוות, מנידים ראש, זו התקופה הורודה של פיקאסו, הכחולה, הילד לא עונה הוא - מקלף והקרונות - הם לא, גם לא הערבה בגלים בגלי העשב היבש סופרים הצוענים מעותיהם מול האש קליפות צבע בריח של עץ ישן.