בראשית שנות השמונים היינו בשליחות בצרפת וגרנו בפריז בקרב קהילה ישראלית גדולה. באחד מלילות השבת הוזמנו להתארח בביתם של חברים אשר גרו ברובע השבעה עשר האלגנטי, מול פארק מונסו. הבניין הגדול, מראשית המאה העשרים, היה בסגנון האופייני לעיר, עם עליות הגג עבור המשרתים. הכניסה הייתה גדולה ומרווחת ומעלית פתוחה ומסוגננת טיפסה לאיטה עד לקומה הרביעית, אליה היו מכוונות פנינו.
בדירתם של המארחים היו כבר שני זוגות, שאותם הכרנו, ועוד גבר בודד שהוצג בפנינו כשליח של משרד הביטחון בניו-יורק שבא לסגור עסקה חשובה בפריז. התקבלנו בסבר פנים יפות והמארחת מיהרה להגיש קפה ועוגות קטנות וטעימות שנקנו במעדנייה הסמוכה.
התפתחה שיחה נעימה, אשר רבות כמותה מתנהלות בבתי ישראלים בלילות שבת. בשלב מסוים הייתה תנועה בחדר הגדול: מישהו קם לשירותים, אחר לחלץ מעט את עצמותיו ושלישית לעזור למארחת במטבח. כתוצאה מחילופי המקומות התיישב לידינו הגבר הבודד והתחלנו לשוחח.
עד מהרה גילינו שלי ולו ארץ מוצא משותפת – רומניה. בהמשך התברר ששנינו מאותה עיר בארץ. זה כבר התחיל להיות מעניין! לפתע נזכרתי במשהו, פניתי אליו ואמרתי: "להורי יש חברה טובה אשר בנה נמצא בשליחות בניו-יורק, אולי אתה מכיר אותו?"
"מה שם החברה?" שאל מיד.
"אֵרְנָה" קראנו בעלי ואני, כמעט ביחד.
הגבר החוויר, הביט בנו במבט מופתע ומלמל: "ארנה זאת אימא שלי, אני הבן של ארנה!"
היינו המומים! מכל האנשים בעולם פגשנו דווקא בפריז את בנה של ידידת הורי! לא הכרנו אותו קודם, אך שמענו עליו סיפורים רבים מפי אמו. הוא היה בנה הבכור והיא הרבתה להתגאות בו. במקצועו היה מהנדס ואיש עסקים. הוא מילא שליחויות חשובות מטעם המדינה וגר במקומות שונים ברחבי העולם.
יתר החברים ראו את ההתרגשות הגדולה שאחזה בשלושתנו ובקשו הסברים. גם הם התפעלו מצירוף המקרים שהביא לפגישה המיוחדת.
עד סוף הערב ישבנו יחד והשתדלנו למלא פערים מן העבר. לפני שנפרדנו הזמנו אותו לבוא להתארח בביתנו והוא הבטיח למצוא את הזמן לכך במהלך שהותו הקצרה בפריז.
למחרת צלצלתי ארצה להורי וסיפרתי להם על הפגישה. גם הם הופתעו והתרגשו והבטיחו לעדכן גם את אמו.
הגבר אכן קיים את הבטחתו והופיע לביקור קצר בדירתנו כשזר פרחים מהודר בידו. הוא שמח להכיר את ילדינו, אכל אתנו ארוחת ערב קלה והייתה לי הרגשה שהאווירה הביתית החמימה קוסמת לו מאוד. ניכר היה שזה מה שחסר לו. הוא חי בארצות רבות אך דירה משלו לא הייתה לו. הוא היה גרוש ללא ילדים ומדבריו הבנתי שהיו לו נשים רבות אבל לא אותה אחת שאתה ירצה להקים משפחה. צר היה לי עליו.
כאשר קם להיפרד, הייתה לי הרגשה שיותר לא ניפגש. אכן כך היה. כשם שנפגשנו במפתיע ובמקרה – כך גם נותקו הקשרים שרק החלו להיווצר ויותר לא שמעתי עליו.
