"הסריגה חוזרת לאופנה", דיווח בהרחבה עיתון נשים. "עם זוג מסרגות תוכלי לעשות נפלאות", בישרה הכותרת במוסף הפנאי של סוף השבוע. חנויות הצמר משגשגות. בחנויות הבגדים נחטפים סריגים בעבודת יד. כל אלה מחזירים אותי לסוף שנות השבעים של המאה הקודמת.

פאני, חברתה הטובה של אמי, הייתה סרגנית מעולה. אמי ואני היינו סרגניות קטנות. ידענו סריגה בסיסית ועוד שתיים-שלוש דוגמאות פשוטות ובכל זאת סרגנו אפודות חמודות לילדי, הכיצד? בעזרתה של פאני, כמובן.

אנחנו היינו סורגות את כל החלקים הישרים וכאשר היינו מגיעות לשלב הורדת ה"עיניים" כדי להכניס את השרוולים, היינו מתייצבות בביתה של פאני על מנת לקבל הדרכה צמודה. ביני לביני הייתי קוראת למפגשים הללו "מסיבת סריגה".

אהבתי את הפגישות האלה. דירתה של פאני הייתה בקומה השניה של הבניין. המרפסת השקיפה אל חורשה שעציה גבוהי הצמרת העניקו צל נדיב לרחוב כולו. בסלון החמים שלה הייתה כורסה גדולה ונוחה, ריפודה ירוק בהיר, ועליה אהבתי לשבת. מיד בבואנו הייתה פאני מעמידה מים להרתחה בקומקום ופורסת לנו פרוסות נדיבות של עוגה אשר תתלווה אל הקפה.

בין הורדת "עיניים" להעלאת "עיניים" בשרוולים הייתה מתנהלת שיחה בין אמי לחברתה. לפעמים הייתה פאני משלחת פיסת רכילות עסיסית לחלל החדר. משפחתו הענפה של בעלה סיפקה לה תמיד חומרים לסיפורים. הם היו בעלי רכוש ומעמד ותמיד התרחש אצלם משהו מעניין. היו שם מלחמות ירושה, גירושים ופרקי ב'. תמיד כיכבו בהן וילה גדולה ויפה, נסיעות לחו"ל ואיזו מריבה ארוכת שנים. הייתי מאזינה לסיפורים ומנסה לדמיין במוחי את התמונות אותן תיארה פאני בתמציתיות. אהבתי גם את יחסה נטול הביקורת לדברים שעליהם סיפרה. מדי פעם הייתי גם אני מקבלת ממנה עצה טובה, לא רק לסריגה.

כאשר היינו כבר כמעט מסיימות את כל חלקי האפודה, הייתה פאני אומרת: "טוב, זהו. תשאירו הכל כאן ואני אגמור לכם. בעוד כמה ימים זה יהיה מוכן". זה היה האות לסיום מסיבת הסריגה. הייתי קמה ומתמתחת. ישיבה רצופה של כשעתיים על הכורסה באותה תנוחה הייתה גורמת לנוקשות באיברי. אמי ואני היינו מודות לפאני על עזרתה ונפרדות ממנה לשלום. כעבור ימים אחדים הייתי מקבלת טלפון ממנה המבשר שהעבודה נסתיימה ואפשר לבוא לקחת את האפודה.

הסריגה חזרה לאופנה. ילדי בגרו והפכו כבר להורים בעצמם. בתי וכלתי אינן סורגות, הן קונות הכל מוכן. אמי ופאני נמצאות בעולם שכולו טוב ואילו אני עדיין לא יודעת לעשות את הגימור...