אני פותח דלת חורקת לעולם אחר. מצחיק שאני עוד משתמש בדלתות מאז שאת הדלת שלי תלשו מציריה.
היא דווקא לא היתה חורקת. אני מגיע לעולם שונה ממה שהיה עד כה, כי כנראה סנדלי השורש שלי לא היו מספיק יציבות בשביל להעמיד אותי על מכוני, לייצב את העולם, ובגל הראשון התפרקתי כולי. אז ברחתי, בחריקת דלת, באישון ליל.
חיי עכשיו מורכבים מסדרת חוויות מרגשות: ריגושים. זה מה שאני מחפש בשביל לעשות טוב לגוף שלי, כבר אמרתי הרי שאני מחפש טוב, ובעולם שלי כבר לא רואים את הטוב, כבר לא רואים עולם בעצם.
מתי ישמנו כבר את הדלת הזאת? אף אחד לא שמע, למרות החריקות, את הבריחה שלי. ואחר כך את הכניסה המהוססת לפנות בוקר, חזרה למיטה לפני שיבחינו, רק כשנרדמתי בתפילה בבוקר אבא קצת הסתכל וחשב שעובר עליי משהו. אמרתי לו שיש לי שאלות באמונה.
תירוץ עלוב. אני פשוט רוצה לצאת החוצה כי העולם הוא גדול ואולי בו אני אמצא את הדבר האמיתי שיהפוך את החיים שלי לאמיתיים ולא לפלסטיק מעובד.
תגובות