ידוֹע ידוּע לכל ילד בישראל, כי מדינת ישראל והמערכת השלטונית שלה, מיוסדים על חוק השבות, המעניק לכל יהודי העולם, מכוח היותם יהודים, לעלות לארץ ולזכות באזרחות ישראלית. לאלה שלא זוכרים, חוק השבות היה אחד החוקים הראשונים ביותר, שהתקבל מיד עם הקמתה של המדינה, וכמה חודשים בלבד, אחרי הנכבא, שגרמה לעזיבתם של מאות אלפי ערבים וחורבנם של מאות כפרים. ולאורך עשרות שנים, נחשב בעיני רבים מאזרחי ישראל, לחוק יסוד לכל דבר, המבטל או לפחות מקטין את הצורך בחוקה. לפי החוק הזה, מדינת ישראל, הוכרזה כביתם הלאומי של יהודי העולם.

קבלת החוק הנ"ל, בנוסף להיותו מיותר לחלוטין ומנוגד לאינטרסים של מרבית יהודי העולם - שלא היו אז ציונים - נתנה לגיטימציה לכאורה, להפיכתה של ישראל למדינה גזענית בחסות חוקיה, הנוהגת במיעוט הערבי שחי בתחומה, כבאזרחים מסוג ב'. מצד אחדת ישראל קיבלה חוק, המעניק לכל יהודי ויהודי בעולם, להגר לארץ - ארץ שמעולם לא חי בה; לא הכיר את לשונה. ארץ, שחוץ מהיותו יהודי, לא היה לא שום קשר אליה. ומצד שני, אותה מדינת ישראל, מנעה ומונעת עד עצם היום, חזרתם של פליטים פלסטיניים, שאומנם גורשו במהלך מלחמה, שחלקית גם ההנהגה הערבית דאז הייתה אשמה בהתלקחותה, אולם, שהארץ היא היא ביתם הלאומי; ואותה ההנהגה הציונית גזלה מהם את הבית הזה, תוך ניצול ציני של המלחמה, ושל העובדה, שחלק בהאוכלוסיה הערבית נלחם.

מדינת ישראל, משך שנים שחלפו מאז 1948, מסרבת להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים, לפחות אותו חלק מהם, שמעוניין לחזור. הסירוב הזה, נעשה בניגוד להחלטות האו"ם, הדורשות מישראל לנסות להגיע להסדר, בעניין פתרון שאלת הפליטים. ישראל, משך כל השנים האלה, וביחוד בראשית ימי המדינה, עשתה הכל, בכדי למחות את זכר הכפרים הערביים, ששרידיהם נותרו אחרי בריחת התושבים. סיפר לי חבר אחד, שבא לארץ ב-1951, כי עוד באמצע שנות ה-50, כשהוא נסע בדרכים שבאיזור בין רחובות לקרית-מלאכי, היה ניתן לראות שרידים ברורים ביותר של כפרים ערביים שנחרבו ב-48; כמה שנים אחרי, מהשרידים הללו, לא נשאר זכר.

מוסדות שלטוניים בארץ, בזו לא רק לארגון האומות המאוחדות, אלא גם-כן לבית המשפט העליון של מדינת ישראל בכבודה ובעצמה. ב-1961, בג"צ קבע כי פליטי הכפרים: בירעם ואיקרית באיזור הצפון, רשאים לחזור לבתיהם, ושעל שלטונות הצבא לאפשר זאת ולשקם את הבתים. שנה-שנתיים אחרי, במגמה לא לקיים את הפסיקה, חיל-האוויר הפציץ את שני הכפרים והרסם כליל.

ממשלות ישראל, חרף נסיונן להביא את הפלסטינים אל חתימת הסכמי השלום (בתנאים, שישראל בעצמה תכתיב), אינן משכילות להבין, כי אין פתרון אמיתי ובר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ללא פתרון בעיית הפליטים הפלסטיניים, הכרוך בהכרה בזכות השיבה של אלה מהם, שיבקשו לחזור, ובשיקומם על ידי מדינות העולם, של אלה שיחליטו להישאר בארצות מושבם.

לדעתי, יש לבטל את אופיה הציוני של ישראל, ובמקום זאת, לכונן כאן בארץ, מדינת כל תושביה בעלי שיווי זכויות מלא. כמו-כן, יש לחוקק חוק זכות השיבה; אין לי בעייה, שחוק זה יתקיים בצידו של חוק השבות, בתנאי, שתיפורק הסוכנות היהודית וייפסקו הניסיונות לשדל ביהודי העולם, בכל מחיר לעזוב את מקומותיהם הנושבים, ולהגר לארץ.

על הארץ, לחדול להיות מוקד הגזענות; עליה להתנער משנאת הלא-יהודים, שברבות השנים, הפכה לאחד ממאפייניה הבולטים של המציאות הישראלית. בסופו של דבר, על הארץ, ללמוד לעשות צדק היסטורי, ובכך, להוות דוגמא ומופת לעמים אחרים.