לישועתך קיוויתי ה´
שנות אור
נוטל אני את ספר הספרים בידי
הטבעה מוזהבת ניבטת אליי.
זהו אני.
פותח אני את הכריכה, מחל לעלעל
ולפתע ידיי מדפדפות כמו מאליהן אל
צידה הפנימי של הכריכה
שם מתנוססות מספר מילים.
קיומן כמעט ונשכח מלבי.
זהו אתה.
עוטות עיניי דוק, מתעטפות בזיכרונות
ומנגד לעיניי צץ ועולה לו
חלומי אשר חלמתי.
ובחלומי פגשתי אדם
קרוב אך רחוק
מוכר אך זר
לא ידעתיהו אך סיפר הוא לי
כי אתה הוא.
לבשרני בשורה בא.
להיפרד.
נרצה עוונך
נשלם תיקונך
ותתעלה.
ואשמח.
ואיקץ
והנה חלום.
עומד אני כעת
משתומם.
החלום אמת חלמתי
נבואה בזעיר אנפין
או שמא הבל בנפשי דימיתי
חזיון שווא רצוף בסיגים?
חידלון או חזון?
שמא החידלון הוא החזון?
הנה כך לעת הזו
בטרם בוא היום הרת עולם
בו יעמיד במשפט
כל יצורי עולמים
מוצף ברסיסי זכרונות
ובשברי חלומות
על שמחה
על שלמות
ועל תיקון
עומד אני
בודד
ועזוב.
תגובות