[ליצירה]
ירדן...
זה כ"כ טוב, שזה כמעט גרם לי לבכות.
אתה ממש במצב לא טוב לאחרונה, אני רואה (או שזאת רק היראה מהיום הגדול?).
קראתי, אהבתי, אהדתי.
כתיבה עשירה - פשוט מעולה.
רק שני דברים.
מדוע בדיוני?
וכתוב את שם היצירה גם בכותרת המופיעה באתר, אם תוכל.
נהדר.
תודה לך!
[ליצירה]
פיוט (קינה? סליחה-פזמון?) מדהים ביותר וכתוב במיטב המסורת האשכנזית-ארצישראלית
רואים גם שהפיוט מתוכנן הייטב - כל בית ובית (למעט הסיום) בנוי על פי מודל רעיוני זהה ומתפתח.
מזכיר את "אלא אזכרה"
כמו כך, ישר כוח על עושר האסוציאציה מן המקורות
אני מאד שמח שיש הכותבים בסגנון זה על אף הקושי המרובה
כנראה הפי"אלא אזכרה"
אך רצוני להעיר דבר מה
א. הקישורים למקורות באמצעות מספרים מעיקים ביותר על הקריאה ונותנים ליצירה גוון של הוצאה מדעית של פיוט עתיק (להשלמת התמונה אפשר להוסיף חילופי גרסאות)
די לחכימה ברמיזה - זהו הכלל שעל פיו נכתבו כל היצירות מסוג זה
ב. במסורת הפייטנית העברית לא מספיק שההברה האחרונה בשתי מלים תהיה זהה על מנת ליצור חרוז "לא תחרוז שור אם חמור
את השור קח למישור והחמור-להר המור(לשבי לאילת ולמצפה)"
כתב אבן עזרא
הילכך: "קודשיי"(בית ראשון) אולי כדי להחליף ב"תחנוני"
"רשע" (בית שני) ב"רע"
הבית השלישי כנראה נוסף על ידי פייטן מאוחר (סבוראי?)
"אברהם" (בית רביעי) מתבקש "אברם"
איך "לאבד" מתחרז אם כל השאר (אא"כ מנקדים את הבית בפתח)
וכו, וכו,
אעפ"כ , הפיוט סוחף , דרמטי ומזעזע עד עמקי הנשמה- המשך כך
[ליצירה]
[ליצירה]
נהדר!
יפה ציטטת והוספת...
נשמע ממש כמו התפילות של יום הכיפורים...
אולי כשתבוא הגאולה יוציאו נוסח תפילות חדש, עם המזמורים שלך?
[ליצירה]
לרדף השיג
לק"י
ממש תודה רבה על התגובה שלך, גם מבחינת ההשקעה ושיתוף הידע וגם מבחינת המילים החמות.
קיבלתי את הערתך, הורדתי את כל המקורות באמת לא ידעתי את עניין החריזה, אז בחלק מהמקומות שיפצתי ועשיתי שינויים.
תודה רבה על הארותיך.
בשורות טובות.
[ליצירה]
לק"י
תודה!
באמת אחד המישורים כאן הוא המישור הלאומי והתהליך המתואר בספר שופטים שנמשך גם כיום, אבל המישור היותר עמוק שהתכוונתי אליו הוא בנפש - "האדם עולם קטן" כדברי האר"י הקדוש, ומתואר כאן התהליך שעברתי אינספור פעמים של איזושהי התרוממות רוחנית ושיא של טהרה, ומיד אחרי זה נפילה. כאן יש שני שופטים מרכזיים - האדם עצמו שמתייסר מחטאיו, עד שלבסוף הוא מבין שהדרך היחידה היא לשים מבטחו ולצעוק לשופט המושיע האמיתי - הקדוש ברוך הוא.
[ליצירה]
לרדף השיג
לק"י
ממש תודה רבה על התגובה שלך, גם מבחינת ההשקעה ושיתוף הידע וגם מבחינת המילים החמות.
קיבלתי את הערתך, הורדתי את כל המקורות באמת לא ידעתי את עניין החריזה, אז בחלק מהמקומות שיפצתי ועשיתי שינויים.
תודה רבה על הארותיך.
בשורות טובות.
[ליצירה]
לק"י
בהחלט נחמד. כמה דברים שאני הייתי משנה - לשיקולך האישי:
"ת'דממה" - אני מעדיף להימנע מסלנג בכתיבה שלי.
"אדון קוראים לו זמר" -כנ"ל, קצת סלנגי. אולי עדיף "אדון בשם זמר"?
אבל חוצמזה ממש זורם וכיפי.
[ליצירה]
וואו. ממש אהבתי. כתוב טוב, סוחף, מרתק. אולי הייתי מנסה את הסוף לעשות קצת יותר מפתיע או עם טוויסט יותר חזק, כי הסוף היה קצת חלש לטעמי. חוצמזה - א-גרוייסה שכוייח!
[ליצירה]
לק"י
תודה!
באמת אחד המישורים כאן הוא המישור הלאומי והתהליך המתואר בספר שופטים שנמשך גם כיום, אבל המישור היותר עמוק שהתכוונתי אליו הוא בנפש - "האדם עולם קטן" כדברי האר"י הקדוש, ומתואר כאן התהליך שעברתי אינספור פעמים של איזושהי התרוממות רוחנית ושיא של טהרה, ומיד אחרי זה נפילה. כאן יש שני שופטים מרכזיים - האדם עצמו שמתייסר מחטאיו, עד שלבסוף הוא מבין שהדרך היחידה היא לשים מבטחו ולצעוק לשופט המושיע האמיתי - הקדוש ברוך הוא.
[ליצירה]
תודה רבה
לק"י
בחרתי לסיים דוקא ככה כי רציתי להביע כאן שבסופו של דבר התפילה והרגשת האין אונים היא היא הנחמה הגדולה - בבחינת "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו... ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"