לבדי הייתי מהלך ברחובות נווה דקלים.

מדי פעם הייתי שומע בכי קורע לב הייתי בוכה עימו.

המשכתי להלך ברחובות וראיתי חיילים. חיילים שפעם אהבתי. חיילים שרציתי להיות כמוהם. החיילים היו לבושים בלבוש השטן.

ואז הגעתי לאותו מקום. אותו מקום קדוש. מקום נשגב! אל מקדש המעט...

היה צפוף שם כמו שעזרת הנשים בבית המקדש היתה צפופה ביום הכיפורים

ושמעתי תפילה. תפילה שבוקעת את כל הרקיעים!

והיתה קדושה, והיתה התעלות, והיתה אמונה חזקה. אמונה יהודית שרק תתחזק...  אמונה ! אמונה שתבנה את בית המקדש במהרה בימנו!