ואת מגישה לי את היד
אולי אוכל להחזיק בה כמה שניות
במקום ללכת
יש ריח של סיגריות
ומבחוץ אנחנו שומעים
מכוניות נוסעות, עוצרות וממשיכות
אף אחד לא רוצה לדעת את האמת, את אומרת
ומתאהבת בעוד אכזבה
הייתי רוצה לגרום לך לחייך
אבל בחוץ מחשיך
תביטי, בבניינים המוארים בחשכה
אנחנו מביטים בהם כול הלילה
יכולים לדמיין, שאנחנו אלה שחיים שם
את אומרת, שנינו אבודים
נשכחים בתוך המעגל
שנמצא אחד את השנייה
יהיה לנו קל, להניח את הדברים
בלי להפיל דבר משלנו
לפעמים, אני חושב
שאנחנו לא שייכים לעולם
גם את שלנו נטשנו מזמן
עכשיו, את מביטה בי
כאילו, היתה איזו טעות בזמן
את אומרת, כמה הבטחות נוכל לשאת
ואני מביט החוצה
העיר נראית כמו ים, שסופו מגיע בת אחת
ואנחנו מחפשים את החוף
לפעמים אני חושב שאת צודקת
שנינו נאבדים כול יום מחדש
בסוף חוזרים מותשים אל ההתחלה
את אומרת לי
כול אחד מתאהב באכזבה אחת
אני הייתי רוצה לדעת ששלי חלפה, בלי שאשים לב
אולי, אם נביט
נראה איך אנחנו לא מקיפים את עצמנו יותר
מכול החלומות
נשארנו עם אלה שלא ידענו לחלום
זה המחיר שאנחנו משלמים
על זה שאנחנו מתרחקים
מהקווים, ממקומות
בהם אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו
את מחזיקה לי את היד
מפחדת שאיפול או אברח
אומרת, אף אחד לא רוצה
לדעת מהי האמת, אז הוא שותק
תביטי על העיר
איך אורות שוטפים אותה כמו בתמונות משתנות
הייתי רוצה לדעת שאני יכול להגיע עד אלייך, בלי לממש דבר
האכזבה אז, לא תהיה שלמה
אני לא יכול לנוע, ואת נשענת על החלון
הייתי רוצה לחבק אותך, כאילו זה היום הראשון
להביט ביחד על הבניינים המוארים בלילה
שמחכים שמישהו עוד יגיע אליהם
אולי נדפוק בדלת וניכנס
מתוך הרגל נשתוק, אז תחזיקי את היד
תפחדי שאיפול
תגובות