אניה הצטרפה למחלקת הנח"ל שלנו עם קבוצה של עולות חדשות מפולניה , מבוגרת ממני בשנתיים, מתולתלת בהירת שער, עיניים כחולות , ושונה כל כך מהצבריות התוססות. אולי בשל כך נמשכתי אליה. חברתה לחדר נאטשה, היתה מבלה את לילותיה עם מפקד המחלקה שלנו וכך התפנה לי מקום בחדרה. דרכי עם אניה לא היתה סוגה בשושנים היינו משחקים שעות במשחקי חשיבה כמו שח ודמקה ומשוחחים ארוכות על ספרות רוסית ושירה . הצהרתי בפניה על אהבתי אך היא דחתה אותי כל פעם מחדש. "לא כדאי לך אתה טוב ותמים ואילו אני רעה. בוא נישאר ידידים הוסיפה כמו אח ואחות". קרבתה נעמה לי ולכן המשכתי בשלי. יורם היה בן קבוץ רווק כבן שלושים שחיזר במרץ אחרי אניה, ועד מהרה נוצר משולש מוזר אניה בקודקוד אני לנפש ויורם לגוף. בשעה תשע בערך היתה מסתרקת, מתבסמת ויוצאת אל יורם. "אחזור עוד שעתיים בערך, אל תעלם לי" הוסיפה. ואני הציתן נשארתי לחכות לה פגוע וזועף. כשחזרה לאחר זמן שנמשך כנצח נהגה לומר תוך כדי חיבוק " בוא אלי ילדון שלי, אימא תפצה אותך". הייתי נשכב עליה במיטה בבגדים כמובן כשאניה מניחה את ראשי על שדיה הרכים, מלטפת את שיער ראשי ומספרת לי על עלילותיה עם יורם. כמה שנאתי את ריח זיעתו שנדף מגופה ואת דבריה על יורם רציתי לקום וללכת אבל ליטופיה ומגע שדיה נעמו לי. מדי פעם כשחשה ביצרי הגובר, צחקה" לך למקלחת להצטנן וחזור אלי רגוע" "מה את צריכה את יורם ?" טענתי, "יורם לעולם לא יאהב אותך כמוני". "יורם לא אוהב אותי בכלל" צחקה, "אבל גופי זקוק לו. כשתגדל תבין..."הגיע הקיץ ואתו רותה אחותה בת השש עשרה של אניה. נערה דקיקה ומלאת שמחת חיים. הצטרפה אלינו והוסיפה משב רוח צעיר ורענן לחיינו. כשאניה יצאה ליורם רותה הלכה לישון ואני כהרגלי המתנתי לשובה. באחד הלילות בעודי שרוע על אניה לחשתי, "את בטוחה שרותה לא מציצה עלינו"? "מה פתאום" ענתה, "הילדה ישנה שנת ישרים." חלף כשבוע, אניה הלכה ליורם ורותה אמרה לי... "הגיע הזמן שתעזוב את אניה, חבל שתמשיך לסבול." "אני אוהב אותה" השבתי "איך אוכל לעזוב?" "אניה לעולם לא תשיב לך אהבה, לך ולשום גבר שבעולם." "מה את מבינה באהבה ילדונת" השבתי. רותה צחקה "באהבה אולי אינני מבינה אבל את אניה אני מכירה היטב. אניה תמיד מזהירה אותי מפני הגברים ואומרת- התבונני בי רותה תראי איך אני משחקת בהם אם תאבדי שליטה לרגע הם יאכלו אותך חיים". "ומה דעתך את על גברים? "שאלתי. "ההתנהגות של אניה למחזריה מחליאה אותי" השיבה "לגבר שיאהב אותי אהבת אמת, אתן את נשמתי". הסתובבה ועצמה את עיניה. מאוחר יותר אמרתי לאניה "אולי חבל שלא הכרתי את רותה לפני שהכרתי אותך". אניה נעצה בי מבט קר ופסקה "רותה מחוץ לתחום"!! "סתם בצחוק "עניתי וזרע הנקמה נבט בלבי. למחרת מיד כשאניה פרשה, ישבתי על מיטתה של רותה, הרעפתי עליה מחמאות אין ספור ובקשתי שתעזור לי להתנתק מאחותה. אט אט הפכו הדיבורים ללטיפות חיבה, לחיבוקים ונשיקות ולפני שהספקנו להבין מה קורה לנו נותרנו עירומים כביום הולדנו. היצרים התלהטו ורותה משכה אותי אליה ולחשה," בוא אלי בעדינות אני עדיין בתולה". לא שעיתי לתחנוניה, אניה ויורם היו במוחי. נחשול עז של שנאה פרץ מחלצי ושטף את תומתה. רותה צעקה מכאב, חיבקה אותי בחוזקה וציפורניה ננעצו עמוק בגבי. בשוך הסערה נכנסה לדקות ארוכות למקלחת ואני חזרתי למיטתה של אניה. כשיצאה רעננה ורגועה לחשה אלי ברכות..."בוא שב לידי". הגבתי בקרירות- "לא יכול אניה מיד חוזרת" רותה נמלטה בבכי מהחדר. אניה חזרה וכהרגלה בקודש משכה אותי אליה, הניחה ראשי על חזה ולפתע פרצה בצחוק מה קרה שאלה, נמרחת בבושם שלי? השבתי בכעס, "את כל כך שטופה בריח זיעתו של יורם שאיבדת כליל את חוש הריח. ריחה של רותה הוא הנודף מגופי",הפשלתי את חולצתי והוספתי "ראי את השריטות, אחותך... נמרה אמיתית". אניה הדפה אותי בזעם." שלא אראה אותך יותר"!! נהמה ורצה לחפש את רותה. למחרת נשלחה רותה בוכיה לביתה . קיבלתי מספר מכתבים מרותה שבהם הפצירה בי שנשוב להיפגש רחוק מעיניה של אניה . אני לא השבתי. ברוח הנקמה שעדיין פיעמה בי, שמתי באין רואים את המכתבים במיטה של אניה. אם מבטים היו הורגים, לא הייתי עמכם היום. עם הזמן, שככה שנאתי ובמקומה עלו הרהורי חרטה. כיצד אני צבר גאה, חנוך ערכי, אמון על אהבת האדם והארץ הגעתי לשפל המדרגה. איך יכולתי להשפיל כך נערה תמימה ואוהבת. כאינוס היה המעשה בעיני. אומנם רותה רצתה בי אבל לא כך. שלחתי לרותה מכתב מלא חרטה והפעם אני לא קבלתי תשובה. חלפה כשנה עד שקבלתי מכתב ובו סיפרה לי רותה על התקופה הקשה שעברה עליה ועל אובדן האמון באהבה וההכרה שאניה צדקה בדבריה על הגברים. עד שהכירה עלם חמודות שבסבלנות אין קץ החזיר את השמחה לחייה. "איני יכולה להבין אותך" כתבה לי, "אבל אני מאושרת היום וסלחתי לך". רותה סלחה לי, אבל אני לעצמי לא סלחתי.
