באחד מאותם לילות קיץ לוהט שכבתי במיטתי, השקפתי מבעד לחלוני בכוכבים הקורצים אלי ושקעתי בחלום. בחלומי צועד הייתי במדבר, שמש ענקית זרחה מעל ראשי החשוף, מטפסת במעלה השמיים ומכה בי בכל עוזה. רוח מדברית נשבה כנגדי, גרוני ניחר, עיני ואוזני מלאו גרגרי חול שהכו בי בחוזקה. בשארית כוחי טיפסתי במעלה דיונה ענקית. הגעתי לראשה הבטתי ימינה ושמאלה, מכל עבר רק חול וחול אנה אפנה? להקת ציפורים חגה מעלי, עקבתי אחר מעופן. לפתע נגלה לעיני במרחק מקבץ עצי תמר מוריקים ובמרכזם מעיין מים חיים. באחת שבה אלי נפשי ורגלי נשאו אותי לעבר הנווה. מכוון המעיין נישא אלי צליל פעמונים. ראיתי עדר עיזים מרווה את צימאונו ונערה בדואית שחורת עיניים ויפת מראה שרה וצוחקת אלי. האם נערת חלומותי ניצבת מולי? כשפניתי לעברה הושיטה לי את ידיה וקראה בקולה הצלול "בוא אלי אהובי מלך המדבר" משכתי אותה אלי, טעמתי את מתק שפתיה ולפתע נמוגה בזרועותי והפכה לנמרה נושפת בזעם. צללתי בבהלה למעיין. מצאתי את עצמי למרגלות הרים מכוסי שלג עד. גופי רעד מקור ומפחד. הררי שלג סובבוני בבדידות אין קץ. מאין יבוא עזרי? והנה שוב אותה עדת הציפורים מעלי, מטפסת במעופה במעלה ההר. טיפסתי בעקבות הציפורים, פתיתי שלג מכים בפני, האוויר אוזל בריאותי, למרגלות רגלי מפולות שלגים ואני מטפס, מחליק ומטפס שוב . קרבתי לפסגה, קול זמרה מסתלסל חדר לאוזני, נשאתי עיני והנה היידי בת ההרים יושבת בקצה הצוק, ראשה עטור תלתלי זהב, ופיה מלא שירה. המצאתי את שאהבה נפשי? הושטתי ידי ללטף את תלתליה ולמגעי פרסה כנפי נשר ונסקה לשחקים. חזרי אהובה קראתי ביאושי, קפצתי אחריה ומפולת שלגים גררה אותי לשאול תחתיות. שקעתי בעילפון, התעוררתי ואני בלב ים על גבי דוגית קטנה כקליפת אגוז. סביב כחול עמוק. אף פיסת יבשה באופק, רק הציפורים שוב חגות מעלי ומנתבות את דרכי. חתרתי במרץ אחר מעופן, עד שנעלמו במרומים. ממעמקים הופיעה בתולת ים, שערה הרטוב מכסה את מערומיה. ישבה בקצה הדוגית ולחשה "בוא אתי ספן יפה שלי את כל ממלכת הים אתן לך" וחזרה לים. האם במצולות אמצא את אהבתי? צללתי בעקבותיה, הסתובבה אלי והפכה לכריש חושף שיניים. התעוררתי בבהלה רטוב כולי ושטוף זיעה קרה. פתחתי עיני ורחב לבי. לצדי שקועה בשינה שלווה אהבת חיי זה כארבעים שנה. הכל מכל בה. לעיתים נערה בדואית יוקדת, לעיתים נמרה, לעיתים בת הרים מזמרת, לעיתים פורסת כנפיים כנשר, לעיתים בתולת ים מפתה ולעיתים חושפת שיניים ככריש. אבל מעולם ולעולם אוהבת ונאהבת.