אפילו הציפורים היום מבולבלות. מתעופפות ממקום למקום, לא מוצאות מנוחה. וכאילו בכדי להוכיח שלא מתוך שמחה ועליצות, בחרו להן את הכביש הראשי להתרוצץ מעליו, להוסיף על רעש המכוניות ועל הזוהמה. מבטאות בדיוק מתמטי את התחושות החולפות, המתחלפות זו בזו במהירות עצומה. קולותיהן כקולות מחאה באוזני, וגם הפסים של הלבן הבוהק באור המופלא הזה של בין הערביים אין בכוחם להרגיע. והדמעות מצטופפות, מכינות עצמן לפרוץ בכל רגע, ולא משימות ליבן למחאות שהשכל שולח בהן. חיצים דקים של טוב שאולי פעם יכלו עוד לפגוע. אך בידוע שאין ביכולתנו לעשות דבר. רק לאמץ מבט נוגה ככל האפשר, ולחכות עד יעבור זעם.