לזכרו של חבר יקר מימי התיכון, לוחם דובדבן, אלקנה גובי ז"ל, תושב נווה-דקלים. שנהרג בטעות טראגית ע"י כוחותינו בעת שהסתער לעבר מחבלים.

אספר לילדיי על אותן השנים,

על אותו המבט, על אותן הפנים.

על ילד שובב עם בלורית מזהב,

על החיוך הנצחי, על עומק תכול עיניו.

חיבוקו האוהב, אחיזת ידו החמה.

מרץ הנעורים בתוך נפשו התמימה.

פשטות וצניעות באדם חזק וגאה,

בחור שובה לב ואף עלם נאה.

אספר להם, אלקנה, על עוז ועוצמה,

על גיבור כארי המשיב מלחמה.

על מיישב המולדת במו ידיו ורגליו,

למענה נתן הכל ואף הקריב את חייו.

אבטיח להם שלא באמת הלכת ואינך,

ובמעשיי אוכיח להם את היותך.

מורה-דרך תהיה, דוגמא ומופת

לצבא, לחיים, בכל זמן, בכל עת.

אטייל איתם אל מול הים יד ביד,

ואחפש בין הגלים את מבטך המיוחד.

והנה שוב דמותך מתרוצצת בינות לחולות,

ומהים שוב מביטות בי עיניך הכחולות.

אספר להם לילדיי על חבר שאהבנו,

על הימים היפים שאותם ידענו,

אספר להם הכל אודותיך,

אך ליבי יכאב שלא יכירו את ילדיך...