ריח ההדרים עולה מן הפרדסים העוטפים את הכפר וכולם כבר הגיעו, נקיים ובלבן, אל הפאטיו דל קונחיטו, כדי לשמוע מוסיקה.
טרובדור צעיר מבירת הפרובינציה מנסה לנגן לנו פלמנקו, אך לא הוא וגם לא אנחנו מכירים די את הסגנון הספרדי, ואף אחד מן האיכרים אינו מוחא כף, ואף אחת מן הבנות לא יודעת כיצד לרקוד, אך האנשים ממשיכים להיכנס.
בסופו של השיר השני, הטרובדור מהבירה מנסה לזכות במעט אהדה מאיתנו, "האין זה נהוג לקנות לנגן משקה בכפר הזה?" ובהיעדר תגובה על פנינו הקפואות הוא ממשיך, "בשיר הבא אני אצטרך את השתתפותכם במחיאות כפיים," והוא פושט זוג ידיו הלאה לכיווננו במחיאה לדוגמא.
בעוד הוא מתחיל לפרוט, כולנו שמים ליבנו לסלמה גרסיה נאפוליס, בת תערובת צעירה שנכנסה לפני שני רגעים עם שני מאהביה, נראית יפהפייה – שחורה עם עיניים כחולות-ירוקות, לובשת שמלה אדומה פשוטה וסרט ראש לבן הקשור על שיערה הקצר והמתולתל. עתה היא מתחילה למחוא כפיים, אך לא למקצב התריסר של הפלמנקו הצועני המשובש, אלא למקצב המשולש של הסלסה.
אחריה, מוחאים כף הגברים המבוגרים יותר שלצד הבאר, אז האיכרים, אז בעלי האחוזות, אז הנערים והנערות, ובעוד הטרובדור מהבירה מבין את ההפיכה ועוזב, אורז את הגיטרה שלו תוך כדי הליכה אל הדלת, סלמה מקימה את דון ארלדו לרקוד, ואחד ממחזריה מרים גיטרה ומתחיל לנגן. כל הישובים כבר מוחאים כפיים, דופקים על שולחנות ומשקשקים את הקרח בכוסותיהם הריקות בתור כלי הקשה, וכל הנערות נעמדות כדי לרקוד – אחת עם השנייה, עם הבנים או עם הקהל.
שני שיכורים קבועים שעקבו אחרי הטרובדור לבחוץ עוד אינם מסופקים והם מטיחים את בדלי הסיגרים שלהם לעבר מגפיו בעוד הוא רותם את סוסו בחיפזון. הוא עולה על סוסו, ובאלימות מנסה להביאו לדהירה, אך הסוס מסרב ומתחיל בפיזוז רפה, ובכך שולל את תחינת רוכבו לחילוץ מיידי מן ההשפלה.
"גניקולוחיסטה! לא רוכב ובטח שלא נגן! רק כאלה יכולים לגעת בנשים שלהם ללא תשוקה!" שר-צועק השיכור משני השיכורים לעבר הצללית של הרוכב במרחק...
בפנים, המוסיקה והריקודים נמשכים.
*כוח העם!
