נתיב המלח שהותיר אחריו הגל שיבש.
מרחבים של חול.
ולפתע, קרן של שמש
מתיזה ניצוצות לבנים,
קריאות של שחפים,
ורוח קלה נושאת בכפיה ריחו המלוח של ים
ושמיים.
ואפשר שוב לקום ולנשום
כאילו נופל עוד כוכב-
זוהר, ניצת, וכלה לנצח.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נטע - את כבר יודעת מה אני חושבת. ואת מסוגלת. ומצליחה. אף אחד לא מצליח תמיד. אוהבת אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. לא הבנתי הכל, אבל הרעיון נהדר. (חוץ מזה, אני הייתי מעדיפה לראות איך הפסלים הולכים במקומה... [אבל לא הייתי מוותרת על החיבוק!]) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד בטירוף... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. והלוואי עלי להיות מסוגלת לומר את המילים שבסוגריים. אפילו רק את החלק הראשון... [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווווו :) כבר מזמן לא קראו לי שטרן... טוב שיש כותבים מוכשרים חדשים. זה נכון. אבל השירים עצובים... [ליצירה]
- [ליצירה] ברררר זה קר... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אתה צודק. פשוט התגוננתי מיד כי זה כל כך דיבר אלי... אה - וברוך הבא לצורה, כמובן :) [ליצירה]
- [ליצירה] מניס, ברור שאני מסוגלת לעשות כמה דברים בוזמנית - אבל לא כשמדובר בעננים... חוץ מזה שיש עוד רובד של משמעות מאחורי השיר הזה, אבל איזה כיף לי שרק אני מבינה אותו כרגע:) תודה לכולם על התגובות (גם לך, יאיר!). שימחתם אותי עד מאוד:) אסתר, שגם הלילה לא ישנה מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה אומר את אותו הדבר לעצמך כשאתה קורא אחרים פה? [ליצירה]
תגובות