נתיב המלח שהותיר אחריו הגל שיבש.
מרחבים של חול.
ולפתע, קרן של שמש
מתיזה ניצוצות לבנים,
קריאות של שחפים,
ורוח קלה נושאת בכפיה ריחו המלוח של ים
ושמיים.
ואפשר שוב לקום ולנשום
כאילו נופל עוד כוכב-
זוהר, ניצת, וכלה לנצח.
[ליצירה]
...
הי, פתחיה -
מה נבהלת ממני? זה היה לגמרי בחיוך!
(אפילו היה שם חיוך בכותרת)
טוב, אולי כשאני באמת עייפה אני מפסיקה להיות ברורה...
ואם בא לי אני אגיד על עצמי מטומטמת! מי יכול להוכיח שאני לא, הא?
(בסך הכל, אני באמת מסתובבת פה בשעה כזאת [03:18], מה שעלול להעיד על טמטום מסויים...)
אה, וכנראה שאני גם שייכת לאותה קבוצת זאטוטים מתלמדים-מינימום שמורידים את היצירה למקום השביעי...
אז סליחה, לילה טוב, ונא לקחת אותי ברוח מחוייכת בפעם הבאה -
אסתר,
הלא מפחידה בכלל.
[ליצירה]
לא, אני לא חושבת שזה זן הולך ונעלם.
פשוט מטיפים לנו כל הזמן ש"צריך לשים לב לדברים האלה יותר", ואנחנו מקבלים כמובן מאליו שאין הרבה שעושים את זה.
[ליצירה]
איששששששש :)
להשפיל את עצמי "לשיטתי", פירושו לעשות ליד אחרים משהו שנוגד את העקרונות שלי.
(ואתה לא מייבש! כמו שכבר אמרתי הרבה פעמים - אני חולה על תשובות מתפלספות...)
תגובות