"שלוימל'ה, תמסור ת'כדור"

שלוימל'ה הרים כזאת בעיטה שהכדור עבר את הרשל ונכנס ישר לשערו של זלמן, "גווול" צעקו חברי קבוצתו של שלוימל'ה.

כל יום שישי נפגשים בשכונה כל הילדים למשחק כדורגל. בדרך כלל הקבוצה של שלוימל'ה היתה מנצחת.

שלוימל'ה, מלבד שהיה טוב בכדורגל, היה גם המבוגר שבחבורה, וכמובן שגם הכי חזק. כולם פחדו ממנו, אז גם אם לא שיחק טוב באותו יום היו נותנים לו לנצח.

השכונה הייתה שכונת כננברג, על שם העיר ממנה עלו רוב אנשי השכונה עיר אי שם בפולניה הרחוקה, הילדים בשכונה זכו לכינוי כננים על שם השכונה. שלוימל'ה הגיע דווקא ממשפחה שעלתה מאמרבורג אז היו קוראים לו האמוירי, אבל הוא היה המקובל על כולם. יום אחד הגיעו לשכונת כננברג עולים חדשים, מעיבריה – כפר במרוקו. הם היו שונים, הם היו שחומים יותר ואף דיברו בצורה מוזרה, הילדים הכננים לא קיבלו את העיברים בצורה יפה ולא שיתפו אותם במשחקים שלהם, לא רק זה הם כולם פנו לשלוימל'ה שיגן עליהם. יום שישי אחד, משחק סוער, הקבוצה של שלוימל'ה מובילה 5 : 0, הכדור אצל הרשל, הוא מוסר לשלוימל'ה ו...

"שלום, אנחנו יכולים להצטרף?" היו אלה העיברים שהגיעו וביקשו יפה. כמובן שמיד כל הכננים ברחו אחורה והתיצבו מאחורי שלוימל'ה.

"מה פתאום!" אמר שלוימל'ה, "המגרש הזה שלנו, תלכו לשחק במגרש אחר" העיברים שלא אהבו את התשובה, בבת אחת קפצו על שלוימל'ה, ריתקו אותו לקרקע, נטרלו אותו, כמובן שברגע שנטרלו את שלוימל'ה – כל השאר היו שטויות. הכננים עזבו את המגרש בפחי נפש. מאותו יום והלאה המגרש היה שייך לעיברים. וכשהעיברים באו הביתה ההורים היו שואלים "מה עשיתם שהם עזבו?" אז הם ענו: "ביקשנו יפה".

"וישלח ישראל מלאכים אל סיחון..." (במדבר כא, כא).

"... אמר לו הקב"ה יפה עשית, מכאן ואילך כל עיר שהיו ישראל מבקשין ליכנס לתוכה אינן נכנסין עד שיהו פותחין להן דברי שלום שנאמר: (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה שלום,(מדרש ילמדנו, מתוך תורה שלמה).