עוד משכבר
שנפתח השער
הוא ניצב שם
ביושבו בסלע איש הים
צופה אל קו האופק הנשגב
כששולח הוא חַכָּתוּ בגליו
אשר שלווה בו משרים
כשסלסלתו נמלאת דגים
ניחוכם המלוח דבק בבגדים
כך יושב שעות ארוכות
מתבונן גם בספינות המפליגות
לארצות נוכריות
שהשמש שוקעת בהר
סוגר הוא השער
מבטיח לבוא אליו גם מחר
וכשיסער
יתבונן הוא בו מהצד כתייר
הבא מארץ ניכר
שביל לאסוף את צדפיו היפים
שבחולותיו הזהובים
בתום גאות פזורים
לאבא
כל הזכויות שמורות לעינת
