"שלום", אמרתי. "שלום", שמעתי מהצד השני. "רחלי?" "כן", שמעתי תשובה מהוססת. "את יודעת שחשבתי עלייך במשך השבוע?". לא שמעתי תשובה מהצד השני, נראה לי שהיא היתה בהלם. בסה"כ היא מכירה את הסיפור של שרית, וסביר להניח שהיא די חששה להרים טלפון. "תראה, לא התקשרתי בשביל לדבר, רק רציתי לומר ש..." "את רוצה להיפגש?" "עכשיו?" "כן, למה לא?" "טוב". נראה לי שהיא באמת נכנסה להם, היא בהחלט לא ציפתה לתגובה שכזו. נפגשנו. כל אחד סיפר קצת ממה שעבר עליו במשך השבוע וממה שמטריד אותו בקשר שהיה לנו, בסוף החלטנו שאני אחשוב עוד שבוע ואחליט אם אני רוצה לחדש את הקשר. לאחר שבוע התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני אשמח לחדש את הקשר. גם לאחר שהקשר חודש, נראה שעדיין היה משהו תקוע, נראה לי שהיתה לנו בעיה קשה של תקשורת. נושאים חשובים, תחושות, מחשבות, בכלל לא עלו לדיון. הפגישות שלנו היו די משעממות, והשקט התחיל לתפוס לו מקום של כבוד בין שני אנשים שהשקט די זר להם. אני זוכר רגע אחד של אור בתקופה הזו - הנסיעה לעכו. כדי להימנע מפקקים החלטנו לנסוע לעכו ברכבת. הלכנו לכלא עכו הישן ללמוד משהו על תקופת אסירי המחתרות, המשכנו לשוק בעיר העתיקה הצמודה לבית הכלא, ומשם הלכנו לנו לאורך חוף הים. בדרך אפילו "הגנו בגופנו" על בחורה שבחור ערבי צעק וקילל אותה קללות נמרצות. האמת היא, שהיינו משענת קנה רצוץ, כי גם אנחנו לא ממש ידענו איך להגיב לקללות שלו, היה רק חסר שהוא גם יסקול אותנו באבנים ויאמץ את דרכו של שמעי, שעליו הוא כנראה לא שמע. כשרצינו לחזור, גילינו שרכבת כבר לא תהיה לנו היום, והבנו שצריך להיסחב באוטובוסים, שאני אוהב אותם במיוחד. נסענו מעכו לחיפה, ומשם עלינו על אוטובוס לאיזור המרכז. ישבנו לנו בסוף האוטובוס, ואחרי היום הארוך כל אחד ניסה לתפוס איזו שינה קצרה. מרוב אהבתי לאוטובוסים לא הצלחתי להירדם, והסתכלתי עליה ישנה - הסתכלתי ואהבתי. כאמור, הקשר בינינו לא ממש הצליח לפרוח, וניתוק הקשר היה רק עניין של זמן. גם הפעם "התנדבתי" לעשות את העבודה השחורה, וסיימתי את הקשר. היא לא רצתה לסיים את הקשר, אבל אני חושב שבסופו של דבר היא הבינה שזה היה כישלון, גם אם היא חשבה שאפשר לשנות. מאז עבר הרבה זמן... "דיברתי עם מדריך הטיולים, והוא אמר לי שאם תרצה לחדש את הקשר עם הבת שלו - היא תסכים. אמרתי לו שאני אעביר לך את המסר, אז העברתי", אני חושב שעם הזמן היא לומדת להתערב פחות בעניינים האישיים שלי. היא מדברת על שרית, ואני נזכר ברחלי. האם זה הסוף? לא יודע....