לא הייתי צריך לחשוב יותר מידי כדי להחליט לסיים את הקשר עם שרית, תוך כדי הפגישה כבר ירד לי האסימון והבנתי שקשר כזה אני לא מחפש. התחלתי להרהר ברחלי, האם אני באמת יודע עליה משהו אחרי השיחה בצ'ט? עד היום כל השיחות בצ'ט נגמרו במקום שהן התחילו, וזו הפעם הראשונה שאני לוקח מספר טלפון. במצב נורמלי אני נדרש להתמודד מול שיחת טלפון אחת - ראשונה או אחרונה, עכשיו אני צריך להתמודד מול שתיים – ראשונה ואחרונה, או ליתר דיוק אחרונה וראשונה. למחרת בצהריים התקשרתי לשרית. "שלום, שרית?" "כן" "זה יאנוש, מה נשמע?" "אה, יופי ב"ה", היא אמרה בנימה שנשמעת די מתלהבת. הבנתי שצריך לסגור עניינים מהר לפני שהיא תתחיל להתלהב ואז יהיה הרבה יותר קשה לסיים. "תראי, נראה לי שלא כדאי להמשיך את הקשר". היתה דממה לכמה שניות ואז היא אמרה: "טוב, אם כך אתה חושב...". "אז שתהיה לך הצלחה, להתראות". "גם לך, להתראות". השיחה הסתיימה לה ואני נשמתי לרווחה. לא נראה לי שאי פעם אני אתרגל לשיחות האלה, לא לשיחות הראשונות ולא לשיחות המסיימות. ישבתי לקרוא עיתון של יום שישי, ולהתענג על פינת השלולית של מאיר עוזיאל. אם יש איזושהי פינה בעיתון שבאמת מעניינת בין כל הפיגועים, האסונות והמעילות, זו הפינה הזו. פינה קטנה להתרגשות ואהבה אמיתית. השבוע היתה זו נסיכה שהפכה לצפרדע בגלל נסיך שנפל באיזשהו קרב. אחרי שעתיים הטלפון צילצל. "שלום", אמרתי. "שלום", שמעתי מהצד השני, "זו שרית". אויויוי, התחלתי להבין שמשהו לא נעים הולך לקרות. "כן, מה נשמע?", ניסיתי להיות נחמד. "החלטתי לא לחכות לשבוע הבא כדי לשאול, אני רוצה לדעת למה אתה לא רוצה להמשיך את הקשר". הלו, מה קורה פה? יצאנו בסה"כ ארבע פעמים, ארבע פעמים! אני מרגיש כאילו עמדנו לפני חתונה או משהו כזה. תגידי מה את חושבת שאני מתכוון להתחיל לערוך דיון על מה שעובר לי בראש? "תראי", אני מנסה להיות עדין, "אני לא חושב שזה נושא לדיון, זו התחושה שלי". "לא, כי נראה לי שאתה לא הכרת אותי מספיק" תאמיני לי שהכרתי, וזה היה מספיק. "בכל מקרה אני לא חושב שזה נושא לדיון". "טוב, אז שיהיה לך בהצלחה". גם לך, שבת שלום". לזה בהחלט לא ציפיתי, עכשיו אני צריך קצת זמן להירגע. אני לא מצליח להבין מה חושבים לעצמם אנשים שמבקשים להבין למה, מה הם באמת רוצים לשמוע למה אנשים לא התלהבו מהם? מה שהכי לא ברור לי, זו נקודת ההנחה שלהם, כאילו מי שיצא איתם הוא האדם הכי אובייקטיבי, ואם הוא חושב משהו, אז צריך לעשות מקצה שיפורים. השבת עברה במחשבות על השיחה עם שרית ועל השיחה העתידית עם רחלי. במוצ"ש החלטתי לעשות ניסיון נוסף לתפוס את רחלי. "שבוע טוב, אפשר לקבל את רחלי". "כן, מדברת". "שלום, זה יאנוש". ישנה דממה לשניה, ואני חושב לעצמי, היא בכלל זוכרת? "מהצ'ט", אני מנסה לתת קריאת כיוון. "אה, כן, לא ממש ציפיתי שתתקשר". עכשיו, או בכלל?" "בכלל". "למה?" "לא יודעת". השיחה התמשכה לה לעניינים שונים, ואחרי כעשר דקות היא שואלת. "תגיד אתה דוס?" המשך יבוא בעז"ה...