מנין ראשון דרכם של דתיים, שכשמגיעים לעיר מחזרים אחר בתי- כנסיות. יש המחזרים אחר בית- כנסת עדתי, ויש שמחזרים אחר בית- כנסת קהילתי. יש המחזרים אחר בית- תפילה קרוב, ואחרים אחר בית- תפילה גדול. בתי- כנסיות רבים יש בעיר, איש איש ובית- תפילתו. אחר בית- הכנסת שלנו חיזרו אנשים שלא מצאו את מקומם בבתי- כנסת אחרים. בבית- הכנסת שלנו שני מניינים, ואין בין מנין ראשון למנין שני, אלא האנשים שלא מצאו את מקומם בבתי- כנסת אחרים. ולא שמניינם שונה בין המניינים, אלא שמנין ראשון קטן הוא, ויש בו כשני מניינים ומחצה. מנין קטן הוא המנין הראשון, אך פנים רבות לו. אשכנזים ובני עדות- המזרח, צעירים לימים ובאים בשנים, דתיים, דתיים למחצה לשליש ולרביע, ולעניות דעתי, אף מחללי שבת בצינעה. סוף דבר, כמניין הבריות כך מניין הפנים. סיבות רבות להם לבריות לחלץ עצמותיהם בשעות שהשינה יפה להן, ועוד בשבת קודש עליה נאמר: "שינה בשבת תענוג". יש המשכימים מפני שמחפשים מנין קטן ומצומצם. יש שהם בבחינת "כי גז חיש ונעופה", המחפשים תפילה קצרה ללא פיוט ושירה. יש המשכימים משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, שמואסים הם במנין השני שהוא בבחינת בור ללא תחתית, שיודע אתה מתי תתחיל אך לא מתי תסיים. יש ששנתם לא ערבה להם, ובחרו להסתופף בצל השכינה מלהתגלגל במיטה. פנים רבות יש במנין הראשון, אבל ישנו אחד, משונה מהבריות בכניסתו ובלבושו. משונה הוא בכניסתו, שכניסתו תמיד באמצעה של תפילה, שכל עניינו הקריאה בתורה. ומשונה הוא בלבושו, שלבוש כולם פשוט - חולצה לבנה ומכנס כהה, והוא כולו אומר כבוד - לבוש חליפה שחורה ומגבעת שחורה. מתריס הוא בלבושו, כאילו אומר מה לכם אצל בגדי חול בשבת. בכל פעם שנכנס, צפה ועולה אותה שאלה, האם גם הפעם יסתפק בקריאת המילים, או שמא הפעם יתן בהם גם טעמים. דרכן של הבריות שמנהג שנהגו בו אבותיהם, אין סרים ממנו ימין ושמאל אפילו כמלוא נימא. אין שואלים עצמם מהו טעם המנהג, ושמא בטל טעם - בטל המנהג, אלא שומרים באדיקות מנהג ראשונים. ומהו טעם הקידוש? אמת היא, טעמו אינו כטעם המן, אבל מאחר והורגלו בקרקר והרינג - הורגלו, וטעמו כצפיחית בדבש בעיניהם. ומה טעם המנהג? שראשונים היו נוהגים לטבל דברי טעם בדברי מאכל, ואחרונים מטבלים דברי מאכל בדברי טעם. נותן הטעם נושא דבריו, ואלו נותנים עיניהם בדברי מאכל. כדי לשמר מנהג ראשונים ומפאת מחסור באמצעים, הקימו קופת קידושים, וכך כל עולה לתורה נאלץ לקמט מצחו פעמיים ושלוש, לפני שיחליט אם לתרום כספו לקופת בית- הכנסת, לקופת גמ"ח או לקופת קידושים. ושמא תאמר מה לקופת קידושים אצל קופת גמ"ח? דע שחלילה לך להעיז פניך בקופת קידושים, שהיא עלולה לעלות לך בעליה.