ברכות
יוצאת מן הארץ
ומזינה את הגפן
הנוטף מן העץ
ברכות
יוצאת מן האדמה
ומרווה את העולם כולו
שהכל נברא לכבודה
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מתוך האלבום המעולה- Relayer שנת 75' חייבים לשמוע את השיר כדי להבין אותו... [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... זה התחיל בתגובה של ערוגה לאחד השירים שלי, ובו היא כתבה שלפעמים אני מתיר רסן ונותן למילים לשחק איתי, מה שדי נכון לעתים קרובות. כלומר: אני נותן להקשרים שבין המילים להוליך אותי ביצירה יותר מאשר דימויים חזותיים, נגיד, או רעיון מסועף שהזיתי. כאילו המילים יוצרות יחד איתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] יש מנגינה? [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר גם לי אין מושג מה עשו שם, אבל כל זה מאחורינו- אנחנו עם הפנים קדימה... [ליצירה]
- [ליצירה] מזל שאני לא גבר אחרת הייתי נעלב. אילו ספרי שירים אתה קראת? מאה שירים ראשונים? [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! זו ממש יצירת אומנות. לא מספיק זה שקשה להצליל תמונות אלא לעשות את זה הפוך? -זה גאוני. מדהים גם איך השליליות משפיעה גם על תוכן הציור עצמו, על הפנים שנראות עצובות. אולי זה לא עצוב, אלא סוג של כועס, אבל בכל אופן זה נראה כמו משהו שלילי. מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] זה משתנה [ליצירה]
- [ליצירה] הכל בגלל הרולר הרולר על העכבר חי מעצמו, כך מסתבר. בזמן שאני מגלגל אותו (ואת עיניי), הגדרת הסיווג יורדת גם היא, והפעם- 'תסריט- מחזה'! עד הפשלה הבאה... [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר. האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו? [ליצירה]
