ברכות
יוצאת מן הארץ
ומזינה את הגפן
הנוטף מן העץ
ברכות
יוצאת מן האדמה
ומרווה את העולם כולו
שהכל נברא לכבודה
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עוד קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר. האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] iou נותרו לי רק שלושה חודשים למענה ראוי. אעשה את המיטב. תודה רבה, ומי יתן ותמשיך להרגיש את מגניבות החיים בכל עמוד או אבן אשר תראה, ויצאו שירי ותרגומי אצבעותיך אל כל העולם. כיף! [ליצירה]
- [ליצירה] גוונים כמה טוב להתקל בצבעים הלשוניים שאתה מצייר. הפרטים שלך מדהימים, איך אתה מגיע לכל הקצוות האלה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך דנדוש מי יתן וכל סלסולייך יעלו במעלות הגדולות של המילים כל טוב וקול כרוב [ליצירה]
- [ליצירה] מתעתע קצת. הכתיבה על החוצפה היא חוצפה בעצמה. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] דייק סביב 'על אף שיש ארץ בישראל', ולא שסתם יש ארץ ישראל, כלומר: במהות ישראל יש ארץ, אבל אנחנו לא משכילים לגלות אותה (ואולי גיליתי יותר מדי?) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה לא צריך קצב. הוא נכתב בתוך גן ענקי, בעוד אני מאוד רגוע, ולא מתוך סערת רגשות המבקשת להתפרץ. תודה, אחיין. לא צריך להיות ביבשת רחוקה כדי לדמיין... [ליצירה]
- [ליצירה] אני שמח להשתתף ביצירת מופת זו תודה [ליצירה]
