והיית עוטף אותי
בשמיכה ענקית של אשליה וייאוש
ולוחש
זה בסדר
הדשא שלי
רקוב יותר
והיית נושם אותי
חזק
כמו יצור רעב חסר מנוחה
שמזמן לא קיבל
אהבה
מזאת שאיתו
שאוהבת, אבל לא יכולה
והיית שובר אותי
ככה
לרסיסים קטנים
קטנים
של שלווה מוטרדת
ואגואיזם מופרע
ובהגיעי לקצה הייתי
שוברת אותך
בחזרה.
וחוזר חלילה
מעגלים מעגלים.
תגובות