לא ארדם, אך אינני ער
הקפה מושך
את עיני להפקח, להתפכח
ולהתכפר
והנה מהביל, ואני עליו גוהר
כמו כופה אותי
להתפאר ממעשה ידיי
ולהתפקר
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מגניב! מה עם מכוניות? העיניים שלהן ממש מגוונות... [ליצירה]
- [ליצירה] מחוכם [ליצירה]
- [ליצירה] שניונית. בגלל שהיא יותר מלאה (ולא רק הניקוד). גם אצלי יו"כ אינו כזה. כאן הוא שקט מדי. לי מתאים יותר רעש לבן. מה התשובה? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ו... [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר. האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] הבעיה היתה כאן הוא פשוט לא הצליח לתפוס איך האל הגדול, בורא כל הכוחות כולם, מי שמייחסים אליו את כל התכונות הנאצלות מתחבר למחוות קטנות של בני אדם (מתוך הקטע) התפישה של אלוהים צריכה להיות מוחדרת עד לרמות הפרטים אחרת באמת אין הבדל בין טקס למשנהו. [ליצירה]
- [ליצירה] גם תוספת חוף זו ברכה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל גם לכל יום גשום. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד לא. לפחות עד שנקבה תסובב גבר [ליצירה]
- [ליצירה] צלצולי צללים זו היתה הכוונה, לא? קראת את 'סיפור המלחמה באחו' של וולטר וונגרין (או משהו כזה). זה הזכיר לי את הספר, אבל אם אני מגיב לך משהו שרק נזכרתי בו סימן שממש לא הבנתי מספיק את השיר. כנ"ל לגבי ההערה שלי על המבנה המצוין שלו. יש עוד? [ליצירה]
