שלהי קיץ.... השנה כמעט תמה ועימה חלומות ראשיתה את אומרת שזו התקופה שאת אוהבת בשנה ואני מחייך אני זוכר שכך אמרת גם בחורף בעודנו תרים שטופי גשם בצעדים מהירים אחר מחסה ולו רעוע שיגן עלינו יחדיו ואני, כך כבר אמרתי לך לא פעם, התקופה שאני אוהב בשנה הינה התקופה איתך... גם כשהסתיו בחלוננו התמשך ואפרוריות הזמן הרחיקה אותנו גם בערפילי החורף הכבדים באותם לילות קרים בהם תהינו וחשבנו לחוד שלא יסתיימו גם באביב, במיוחד בו, באותו אביב נפלא שהתרגש עלינו ומילא את ליבנו חדווה באביב בו ליבלבו כמה מאותן החלומות שחלמנו, שרקמנו לחוד וביחד גם בימי הקיץ שלנו אשר נראו מלאי אור ובלילות החמימים בהם למדנו משהו על רחש גלי הים ועל כוכבי השמים ועלינו... ואז הגיעו שלהי הקיץ את הבטת בי ואמרת וקולך רעד שזו עת לחשבון נפש ואני הקשבתי ... והבטת בי באותו מבט שמעולם לא הבנתי שתקנו, כמו שרק שנינו יודעים הבטתי בך משתאה ודומה, מבלי מילים, שהבננו... ולילה למחרת, כמו בלילה של שלהי קיץ, כבר היה עלי כבר היה עליך להתחיל לחלום מחדש...