אני אוהב אותך, הוא שתק
הדליק סיגריה
שרף אותך
והאש תבער
עד כלות נשמתך
עד תום בכייך
כל יום
הוא יום מותך
ידיו כבולות
פיו אל פיך נושק
ואת
אינך
נוי באומן
-
מדהים להבין שהכל בחיים סובב סביב הסמנטיקה הפשוטה.
קשור אלי
- [ליצירה] אני חייבת חחחחחחח.... בR בR בR בRבRההה בר מינן! [ליצירה]
- [ליצירה] רן! ואו, אני ירושלמית- ומעולם לא הצלחתי להסביר כל כך טוב את העיר הזו מחייכת. זה כל כך יפה לקרוא מנקודת המבט שלך, אחרי שעברתי על עוד כמה יצירות שלך כדי להבין פחות או יותר אם יש לך ראש מעניין. ויש לך. תמשיך ליצור כי רק ככה האיכות מתחזקת, ולא בכולם קיימת איכות. נוי :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייבת "עפיפונים חייבים ללמוד לעוף, כמו כולם" הספר הזה פשוט מלא בניצוצות כאלה שי אפשר לסרב לחיוך הנמרח הזה, פשוט אי אפשר. מעולה... [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת קודם כל- אחלה רעיון. הרי כולנו יושבים מול המחשב בבהייה כזאת לא ברורה אבל אף אחד לא קישר את זה למובנים אחרים. היופי בשירה הוא שהפרשנות ונקודת החיבור לכל שיר היא אישית אך אף על פי זאת אני חושבת שהחיבור של היצירה לתשובה ולדת ממעיט מערכה הטהור והמורכב של היהדות. בעניי הפשטות של היצירה דורשת פרשנות פשוטה , אני רואה את זה כמו תיאור של קשר זוגי בעטיפה קרה ורמיזה למחזוריות- הכוונה היא שבכל קשר אתה מרגיש שאתה נשאב לכל הכיוונים אם זה לבכי ולייסורים או לצחוק והקסם שבאהבה, כל זה בלי יכולת רגשית לשים לב להדדיות העניין, להבין שיש פה צד שני שמרגיש שהוא נשאב ומתרוקן, וכל אחד מרוכז בהתאהבות הפרטית שלו בשני או בכאב שנוצר לו בקשר.. והפאנץ' כאו, הוא שזה בעצם אוניברסלי, כי זה אינטרנט, והוא מסיר ממך את כל ההגדרות - הומו, לסבית, זה לא משנה איך החברה בחרה לעגן את הרגשות שלך בתוכה, ככה זה , ככה נראית הבועה הזאת של האהבה. [ליצירה]
