בס"ד

פותחים שולחן, תה בפינג´אן

שקט נפשי-גם שלווה,

בלי לדבר,-בלי לשקר,

לעצמינו, ולסביבה.

והעולם ממשיך לזוז לרוץ

בין ארץ לשמיים,

,יושבים ושותקים זה לצד זה

מנסים להתחמם בידיים,

נאחזים חזק בחול,

לא נשמע קול,

עדיף לא לשאול,

מתי נגמר הכל,

לדחות את הפחד שלא מכבר נולד,

סוגרים את הבסטה,

חוזרים אל הלבד,

כל אחד לחוד במחשבותיו,

באהבותיו,

אל דרכו האישית,

אל חייו,

עם אלוקיו.