מאת: עינת טמסות

באחד מימי השבוע,

שסערו  הרוחות .

התיישבתי  במיטתי

ודפדפתי להנאתי,

בתצלומים.

זיכרונות  כה רבים עטופני

אך זיכרון  אחד,

לא אשכח  לעד.

איך קיבלתי  לראשונה

את  כלבתי היפה ,

מאולפת  וחכמה

לא  אשכח  איך הייתה על גבה,

סוחבת  אותי.

מביתי אל  שערי הגן  ובחזרה

וכך  מאוחר  יותר ,

שהתחלתי להניח  בכתפי.

את תיק  הידע

טיולים  רבים  עברנו יחדיו,

אין  אדם  בסמטאות שלא עצר  לרגע.

וצילם במצלמתו  אותנו מלקקות שלגונים צבעונים,

בשלהי  אוגוסט החם .

או בחודשי  החורף  הקרים

הייתי עוטפת  אותה  בצעיף  מהודר,

אך יום אחד עצמה  היא עיניה .

והלכה  אל מקום  אחר

,אותי הותירה  בוכייה

ילדות  קסומה  עברתי במחציתה .

והיא  עוברת  עתה  בראשי

כנוסטלגיה  מרשימה .