אמצע הלילה,

לקול בכיו של ילדה הרך שנולד רק עתה התעוררה.

ניגשה לחדרו , חדר גדול שקירותיו מקושטים בצבע כחול ובדמויות פו הדוב

כעת יושבת בכיסא הנדנדה מעץ כשבחיקה ילדה ,

מלטפת בידיה את שערו המתולתל .

בשפתיה מזמזת לו שיר ערש ששרה לה אימה כשהיא הייתה ילדה קטנה והתעוררה מחלום מפחיד.

עד לנגיעת יד אימה בשערה הארוך הרוגע והשלווה היו שבים אליה חזרה

יושבת מאושרת שבנה הרך עמה ,

נזכרת .

בכל מילות הרופאים שסיכוייה להפוך לאימא קלושים ובתלאות שעברה עד לרגע אושר זה

אך חלומה העז להיות אימא לא נגוז הוא בער בליבה כלהבה והאמונה שבה שאכן זה יקרה יום אחד חיזק את עמדתה ורצונה .

אכן קרה הדבר שבוקר אחד הבחינה במידותיה הגדולות ושזה לא הגיוני לה להשמין כך בצורה לא מבוקרת שכן תמיד הייתה אישה רזה .

ועכשיו מול המראה נראתה עגלגלה

בתחילה חשבה אולי מדובר בשינוי מזג האוויר שכן כבר חורף,

ואצלה חורף זה סימן תמידי להצטננות .

למרות שעונה זו אחת מהעונות האהובות עליה ביותר

בבדיקה מעקיפה אצל הרופא התבהרה לה התמונה ,

בהביטה ברופא חיוך נפרש בפניו .

באומרו שאכן תהפוך היא להיות אם לבן אושר הציף אותה

השיבה חיוך לרופא ויצאה אל ביתה כשכל הדרך ,

דמעת רינה התערבבה בדמעת התרגשות שהנה חלומה יהפוך למציאות .

כשעוד מעט תאחוז בחיקה בבנה הבכור

בעלה הוריו והוריה המתינות באותה שעה בצפייה גדולה לבואה,

כשהופיעה בפתח הדלת סיפרה להם כי מעתה יהפכו הם להיות סבים וסבתות

השמחה הייתה גדולה.

בסוף הערב אחזה בידיהם באומרה צחוקו של ילד זה אור ושמחה בבית

לאחר חודשי הלידה בא בנה הבכור לעולם .

קורנת משמחה אוחזת בידיו הקטנות,  חלומה התגשם מעתה היא אמא

טיפת גשם קלה דפקה באדן החלון והפרה את הרהוריה על בואו של ילדה לעולם.

כבר עולה השחר בנה הקטן נרדם לכן השיבה אותו אל מיטתו,

כיסתה את גופו הרך בשמיכת הפוך המשובצת השאירה מנורה קטנה דולקת.

במצחו נשקה ויצאה אל עבר הסלון לנמנם מעט עד לבוא הבוקר והרפתקאותיו