כותב מכתבים
מנקה אחריו את השולחן
ויוצא החוצה
ככה החיים חולפים בלי להשאיר שאריות
הוא הרי יודע
שיש כללים להפר
מקומות להגיע אליהם
אחרי שהערב יורד
היה רצון להאמין
אחר כך להתפתות
חלומות אורכים על פני חלונות
היה רוצה שהיא תשיר לו בשקט
מול קהל המום
היא תתקרב אליו
גם לקסם הזה, יש גבולות
כותב מכתבים
לא בורח לשום מקום
זה תמיד הולך לאיבוד
בין כאן לגבול הבא
מנקה את השולחן
מהלכלוכים ישנים
יש רטיבות על ידית הדלת
הוא לא מצליח לפתוח
לראות אותה בוכה
כמו קונצרט, שהמנצח עזב באמצע
היה רוצה לאהוב אותה
בלי תנאים
להכיר אותה מהתחלה
בלי להרגיש רגשות נחיתות
גם את הבדיחה הכיר
הים הולך לאחור, כול פעם שהוא מתקרב
אלו הכבישים המהירים שחותכים את העיר
הוא עולה באחד, יורד בשני
זה תמיד עולה הרבה
היא תבוא אליו, עצובה
קולו נחנק משתיקה
כל ניסיון לדבר, מכאיב בגרון
היה רוצה שהיא תשיר לו
לפני שכולם עוזבים
הוא משאיר מכתב
הוראות ברורות, סימנים ידועים
על הגוף, על הפנים, על העיניים
והיא תבוא אליו, כמו מים
תלטף, ותרגיע
זה תמיד בא מאוחר מדי
מכתבים על השולחן ארוזים בתוך קופסה קטנה
אהבה שלא הצליח לפענח
סיפורים שלא הצליח להסביר
רצה לעלות על הרכבת, להתיישב בקרון השלישי ליד הדלת
להביט על החלונות דוהרים
מרחבים עצומים של חופש
ולו יש בית, אישה וכלב
והוא רוצה שהיא תשיר לו בחושך
לפני שכולם נעלמים
גם אהבות גדולות יורדות עד הפרטים הקטנים
משאיר מכתב, מכבה את האור
את השקט הזה, הוא היה רוצה לשמור
תגובות