כשחזרנו הביתה
מצאנו את הדלת נעולה
היה חושך במרפסת
ידענו שיש שם מישהו
שלא מחכה לנו
והדרכים מאחורינו
לא נתנו לנו להמשיך איתם
ראינו, ילדים קטנים משחקים בחצר
שמענו, את המוזיקה מתנגנת מן המרתפים
ולנו לא היה לאן לחזור
החלונות סגורים, השער נעול
עומדים מול הבית
משם סולקנו
מחפשים בכיסים, מפתחות ישנים
זה השביל, זה הגדר
ומסביב, הכל רועם
מה מגדיר אותנו היום
העבר שעיצב אותנו
כלוא בתוך חדרים קטנים
ארגזים מעלים אבק
ספרים עם דפים קרועים
ולאן שלא ברחנו
שום דבר לא סימן לנו
שאין שם עתיד
כמו שני כלבים שנובחים בחשכה
בשכונה שקטה
אין פירור, אין זיכרון
ועכשיו, מול בית נעול
אנחנו מחכים שהחשכה תעלה
אולי נוכל להיכנס דרך החלון
לעמוד מול השדים, שרצים בין החדרים
פנים מול פנים,בלי לבקש דבר
נוכל לעמוד מולם
נרגיש חזקים, כמו שניים שמעולם לא עזבו
אבל בינתיים, בבית ממול יש אור
משפחה יושבת סביב השולחן
והאבא מוזג ליושבים, יין מהבקבוק
רק אצלנו שותים כדי לשכוח
ואחר כך אוספים את החלקים
מול הבית הנעול, בקצה הרחוב
אנחנו עומדים, לא יודעים אם להיכנס
מסובבים את הפנים, וממשיכים ללכת
מי שלא חיכה לנו עד עכשיו
לא יחשוב, שעמדנו שם ולא ידענו אם להישאר
בחשכה, שהזמן יתארך
נמצא את עצמנו, שוכבים כמו גוף אחד באיזה בית מלון
עם הקירות הלבנים, ומצעים מסודרים על המיטה
ננסה לשכוח, שפעם היינו בתוך הבית הנעול
מהרחוב ההוא, יצאנו חיים
ואין שום דרך, שתחזיר אותנו לשם
