"והחלק המדמה – הוא הכוח, אשר יזכור רישומי המוחשים, אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולזה ירכיב זה הכוח מן-ענינים אשר השיגם, ענינים אשר לא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם. והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם הדמיון" (הרמב"ם, שמונה פרקים פ"א) השתיקה היא כר הפריון של הדמיון והיא לוקחת אותי לעיתים - למחוזות אפלים שובה אותי בקסם הדמדומים המתעתע בכל שתיקה- גרעין של פיוס ונבט של תקווה וכשיעור חוט השערה הוא השיעור שיש ביני ובין אותו נמנע בין הריחוק המנוכר לבין הקרבה שאין שניה לה. ואני מחכה לשעת כושר בה - אפר את השתיקה אברור בקפידה כל אות וכל תיבה משלל המילים שצפות ועולות מהררי ההרהורים שחבויים בפנים אשאל את השאלה הנכונה ואשב לנוח בצל הידיעה. שעל פי הדין - אין לו לאדם להונות את חברו. ואני לפנים משורת הדין - אל לו לאדם להונות אף את עצמו