"ותקח יעל אשת
חבר את יתד האהל, ותשם את המקבת בידה
ותבוא אליו באלט, ותתקע את היתד ברקתו
ותצנח בארץ, והוא נדרס ויעף וימת"
(שופטים ד, כא)
באישון לילה, אפלה
חושך דומ-י'ה
קולות הצרצרים
יללת התנים
דממת העלים הנושרים.
הלמות צעדים זרים מהדהדים
ואני אחוזת תעתועים
נדרכת לשמירה על גוזלי
גרזן תחת ראשי –
שישמש מגבר לחושים
שיהיו מחודדים כחיית השדה
המשחרת לטרפה
לשמע כל רחש ותנועה
מזנקת על קורבנה.
ואני שוכבת דוממת
ומדמה
מפלצת חסרת רחמים
נלחמת על ציפור נפשה
