דרש רבא: מאי דכתיב "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד" – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב,,, (תלמוד בבלי, סנהדרין פי"א ) ממראות מתערפלים הכרתיך משחר הזמנים ידעתי אותך כי בלבי רק אהבה אחת ניטעה כשנדדה שנתם של לילותיי הם פגשו בלילותיך וכך פילסו להם חלומותיי את כל הדרך אליך הרהורינו רחפו בחוצות ונגעו זה בזה בעדנה קולות פעימות לבנו נלכדו זה בזו לילותינו נדדו בנתיבים שאינם סלולים בארץ לא ארץ אוחזים בבדידות הזוהרת אוצרים בקרבם שברי חלומות עד שהגעת... כל מיתרי נפשי נרעדו לשמע אותו צליל מוכר שניגן בי וניעורה בי מנגינה צעירה דילגה מענף לענף כציפור נדירה אלך ואבוא כמו הייתי מודרכת ואחר כך אחזור אל הדרכים רק כדי לשוב ובין זרועותיך לחפש שוב ניחומים