מאת: עינת טמסות

לב הליל

 

 

שוב מתעוררת,

אל לב הליל.

מסביבי

כולם ישנים.

אילו אני

צופה מחלון חדרי,

בירח לבן .

המאיר באורו המיוחד

את הרהורי,

על התחמקות החלום.

כשהשינה חלפה לה

אל תוך ציפית הכר.

 

‏08 דצמבר 2004