אמש בערה בי השירה כלהבת אש,

כמו ביקשה ממני לפתוח עוד מגירה.

בחדר הלב

אך ביושבי מול לובן הנייר ,

עפו המילים מראשי כפרפרים.

אז התעטפתי במעיל ויצאתי לכיוון הים

מפני שידעתי שמשם תבוא הפעם ההשראה .

למרות קרירות הרוח המשכתי לצעוד

בהגיעי התיישבתי באחד האבנים,

צופה בגאות שהתנפצה לרסיסים בסלעים .

מכיס מעילי הוצאתי נייר

לאור פנס עמום היד רשמה שיר ,

כשברקע מתנגנים הגלים .

המכים בסלע ללא רחמים.