מאת : עינת טמסות
בחוץ רוח קרירה נושבת,
חודרת מבעד לחלוני.
מצמררת תגוף
המילים אשר נשמרו כל הבוקר,
בחדרי הלב .
יוצאים כעת לנייר
כאילו הלחץ שהיה בם הוסר .
אך ברגע של כוכב נופל
רוח נושבת ,
פנסי שדרה מאירים .
את השבים לביתם מקצה העיר
ואילו אני ללילה היפה ,
כותבת שיר .
