אליהו קם בבוקר בתחושה שזה הולך להיות היום הכי גרוע בחייו. ולמען האמת, הוא צדק. איך הוא ידע? הגירוד הזה בזנב, שהוא חטף בכל פעם שהוא טעם שוב מהאוכל שניסו להלעיט אותו בבית ושגרם לו לקלקול קיבה, חזר. מכיוון שאתמול הוא לא נגע באוכל – הוא ידע שזה הולך להיות יום רע (בלשון המעטה).
לרגע הוא שקל להתהפך ולישון במשך כל היום, אבל הוא ידע שזה לא יעזור, ודווקא היום ייכנס לו איזה נחש הביתה, או שהילד שלו יתחיל לנבוח או משהו אחר יקרה שיפריע לו לנמנם.
הוא התהפך, נעמד על רגליו, ויצא החוצה בתחושה כבדה שכל צרות העולם על כתפיו. דלת המלונה נטרקה מאחוריו ברעש מקפיץ ואימתה את כל מה ששיער על מה שהולך לקרות לו היום. אליהו שחרר את זנבו הדואב והמשיך בדרכו.
הדבר הבא שקרה היה החתול הדביל של השכנים שהשאיר חצי מהפרווה שלו על מפתן ביתו של אליהו, בנסותו להפטר מהפרעושים. מהם הוא כנראה לא נפטר, אבל בעלת האוהל שלו בטח חטפה שוק על ירך כשראתה את החתול שלה קירח כירח במילואו. אליהו היה אלרגי לפרוות חתולים בכלל, ולפרוותו של ג'יפה (החתול) בפרט, ולכן הוא התחיל לזורר ולקלל בעת ובעונה אחת, דבר שגרם לרעש מחריש אוזניים ולקורי נזלת מבריקים להתעופף בו זמנית בחלל האוויר. הקורים נחתו על פרוותו המטופחת ממילא של אליהו ושיוו לה מראה של שמלת ערב נוצצת ומפוארת. אליהו קילל עוד קללה אחת, זורר עוד זירור אחד, והלך לאכול ארוחת בוקר.
ארוחת הבוקר של אליהו היתה מורכבת ממזון גורמה שהגיע היישר מקופסאות השימורים הזולות שנקנו בסופרמרקט השכונתי. תכולתן המבאישה נמזגה ביחד עם החלב החמוץ לתוך קערת עץ מקושטת בטוב טעם, והונחה בפתח הויגוום* - לשימושו של אליהו.
אליהו חשב להמציא תירוץ למה לא לאכול את הג'לי המקריש, שדמה במידה חשודה להפרשות קיבה של בני אדם, ואז החליט שאין טעם – במילא אדוניו לא מבין אותו. הוא חכך בדעתו אם לצאת לחפש אוכל ולהסתכן בפרעות הזוועתיות שיום זה מחביא בשולי גלימתו, החליט שלא ויצא במסע לחיפוש אוכל, לאחר ששחרר את מימיו לתוך הקערה.
אליהו יצא אל שדות הקמה הזהובים ושוטט לו בינות לשיבולים, נובח על לטאה מזדמנת ומנסה, בלא הצלחה, לתפוס לו ארנב או משהו דומה. לאט לאט ירד הדיכאון על אליהו. הוא לא ירד כמו אבן כבדה גדולה מן השמיים, אלא השתמש בטכניקת "התגנבות יחידים", ועד שאליהו הרגיש בדיכאון, זה כבר קנה לו מקום לשבת בבית הכנסת הקטן שנמצא בליבו של אליהו.
אליהו המדוכא עד עפר, קם מהעפר והלך הביתה. שם הוא הוציא מהמגירה הסודית שלו את השקית עם החומר הלבן, פיסת גומי ומזרק, חימם מעט חומר בכפית, והזריק. יותר מזה הוא כבר לא זכר שום דבר.
*ויגוום - אוהל אינדיאני (המת.)
תגובות