שלא ידענו איך להרגיש
יצאנו לשוטט ברחובות ברלין בלילה
הקשבנו לאיש זקן
שניגן בסקסופון, בכיכר
תקשיבי, אמרתי, איך בלי מילים
הוא אומר את כול מה שאנחנו רוצים
לא ביקשנו להיזרק
או לשתות, עד כלות הנשמה
רק שוב לחזור ולהרגיש
כמו פעם, שזה כאב פחות
תביטי איך הרחובות מצטלבים
בברלין בלילות, לא נותר לנו עוד מה לאבד
עכשיו הכול על תנאי
מה שזמני, יישאר זמני לעולם
מדליקים סיגריה, מביטים בשרידים של החומה
למה היינו צמאים אז
ושוב הקירות משנים את הצבע
פעם עבורנו ופעם עבור אף אחד
שלא ידענו איך להרגיש
התרחקנו עד הקצה, ומשם כול רחוב בברלין נראה כמו כדור הרגעה
עד שזה חולף
בואי נביט במגדל הגדול
פעם רצינו להיות אחרים
לא ידענו להבחין
בין המציאות, לזאת שאחרים המציאו
סיפורי גבורה, ואויבים מדומים
שיהיה קשה, נלך לשבת בפארק
מישהו יזכיר לנו חיים
מחבק אותך, ואין אור שמאיר
שניים חולפים במסלול הקצר
רוכבים באיטיות, ואנחנו נשארים בישיבה
שלא ידענו איך להרגיש
הבטנו בברלינאים, גם הם ידעו
לעבור דרך האור אל מקומות שונים
נוגע בך כמו בפעם האחרונה
אחרי זה נכבה לאט
ברלין עוברת מנקודה לנקודה עד שנעלמת
שנחזור אל הבדידות שלנו
נחזור אליה, מוכים וכנועים.
תגובות