-"אפשר להזמין? תודה. אחד דיאט קולה בשבילי, ואם אפשר 1/2 מכבי מהחבית לגברת, תודה. זהו! עכשיו אני איתך, כן כולי אוזן"
-"אני זוכרת הכל. אותי אי אפשר לרמות. פתחתי את הארון, הגיע היום. התרגשתי, פחד. לא לגמרי האמנתי, אבל, אחרי בדיקות מיומנות כן, זה בטוח! זה היום!אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול".
"נשבענו שאחרי גיל 35, אם אנחנו עדין בנפרד, נפגש בשעון של יפו, ונשנה את העתיד או לפחות את הלילה וככה אחד עם השניה נרחיק ולו במעט את בדידות הלילה האיומה. נזרום בכיף, בלי כל הרע הזה שהתמקם לו במקום מוגן ובטוח בחיינו. הבטחנו שלא ניתן לדבר להפריע ולא יהיו תירוצים ואפילו אם הקשר ינותק עד אז, זה לא משנה! הפגישה בתוקף!
אם להודות באמת, את הרעיון הזה שלנו גנבנו מסרט צרפתי רומנטי במיוחד, סוחט דמעות רשמי, מטהר לב ונפש.
וכך נקבע, נחתם והוטבע ע"י החותם הרשמי של כל ההבטחות כי- בתאריך 01/05/1973 –אנחנו בשעון של יפו. הוצאתי את השמלה האדומה, זאתי עם המחשוף בגב, שמבליטה את הרגליים, החלק היותר מוצלח במכלול האברים שירשתי מהורי. היא הייתה קצת פרוצתית כזו, אבל רציתי להראות סקסית, כך שהיא התאימה פלאים לתוכנית שלי- לפתות, לחפש ולמצוא איש, גבר, בעל, מישהו שיזדקן איתי! נמאס לי לבד. ערב שיתחיל עם כוס יין איכותית ושמלה אדומה פרוצתית ויסתיים בסקס פרוע במוטל טוב וטבעת על האצבע הנכונה עם הבטחה לחיים מושלמים. פיזרתי את השיער הוא הריח נפלא, שמפו מעורר שקניתי במיוחד, קצת יקר אבל שווה. התבשמתי בכל הנקודות המגרות בגוף ויצאתי קצת פוחדת, אבל אני, עומדת במילה שלי, או מנסה לפחות.
לא היו לי אשליות אבל חשבתי אולי? בסך הכל אהבנו, הבטחנו וכך שכולי מרוגשת, צועדת בזהירות על עקבים דקים במיוחד, יצאתי לקראת הלא-נודע.
לא מצאתי חנייה ליד השעון, השעה המאוחרת, הפחד וההתרגשות היו כנראה הגורמים שהביאוני לחוף הים הקרוב.
הוא בטח נשוי, או שכבר יש לו מישהי, מה לעזאזל גרם לי לחשוב שהוא יזכור, לפעמים אני כזו פתיה! כנראה זה מאלוהים שלא מצאתי חניה. מה נשאר לי, אני? קניתי בירה בפיצוציה פינתית והנה אני כאן בשמלה אדומה של פרוצות עם הסנדלים ביד מדדה בחולות תל-אביב".
-"זהו, מותק- זה הסיפור שלי, תודה על הבירה, היה טוב! " אמרה לי האישה המקומטת עם השמלה האדומה הדהויה שפגשתי בחוף בתל-אביב, בהתחלה היא נראתה לי תמהונית ומוזרה מדי, אבל הייתה לה הבעה עצובה כזאת ואני סקרנית פתלוגית שכמותי לא התאפקתי וכך תמורת לכוס בירה קרה היא נדבה לי סיפור חיים מרתק.
-"רגע, אל תלכי! זה עצוב"- נשמתי בכבדות,
" לא ביררת מה אתו?" שאלתי.
-"אני כאן לא?" היא הביעה פליאה נוכח שאלתי הטיפשית.
-"כל ערב אני הולכת לשעון ומחכה לו, הוא לא בא, את מבינה? אני עומדת במילה שלי, זה הוא שלא בא!"
-
כל אדם נולד בכדי לכתוב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתוב בצורה חזקה, אהבתי מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] מקורי ומהנה אני מצדיעה! [ליצירה]
- [ליצירה] נהנתי לקרוא, מעניין שהיצירה שלך שבקלות התחברתי אליה פורסמה דווקא ביום הולדתי?! תמר [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד קראתי והרגשתי כאילו פתחתי דלת סודית של חדר שינה, אינטימיות מתפרצת, מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים אהבתי, שיר טעון ברגש. [ליצירה]
- [ליצירה] תערובת של תחושות קראתי, אהבתי, כתיבתך מעלה רגשות שונים, אי אפשר להישאר אדישים. [ליצירה]
תגובות