התעוררתי מבוהל למגע היד, היד שהרגה את כולם, היד שדגדגה אותם למוות, הם צחקו עד מוות, צחוק הגורל, הגורל שלנו שנאספנו בחללית הזאת לפני הפיצוץ ומערכת הניווט שלנו קרסה ולא יכולנו להגיע לנקודת האיסוף והחילוץ.
אני החלטתי לישון אבל צחוק הגורל פגע גם בי וחלמתי על היד המדגדגת עד מוות.
ואז שוב אני חש שוב את היד מורידה את מכנסי ודוקרת אותי, אני חוזר למציאות וניזכר בתאונה, איך פגענו בעץ והאוטו מעך את כולנו לאחור.
מה קרה לרמי, תמי, אורנה?
אני לא יודע.
לא יודע כמה זמן אני בין חלומות על היד לבין הפחד להתעורר ולדעת את האמת.
תגובות