בימים של סופות האביב הצבעוני
קראתי בשם "אהבה"
ליצר,
ובשם "תשובה" לעצבות.
קראתי בשם "ידידוּת"
לחברָה,
ובשם "גדלות" -
לעצלות.
בקיץ יבשו הנהרות,
ואני קראתי בשמי.
ולשווא.
אולי גם אני
אבדתי
מתחת לשמיכות הדמיון.
אתונו של בלעם
-
ותפתח האתון את פיה ותאמר:
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] (: סה"כ אהבתי :) קראת את מעט טוב? חבל שאת קוראת לתשובה עצבות- זו לא תשובה, זה עצת היצר, שהרי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, אז איך יכולה להיות העצבות תשובה? (אם כבר שברון לב) אך סך הכל אהבתי. במיוחד את "קראתי בשמי- ולשווא" ולא הבנתי את הקשר בין עצלות לגדלות, (אולי כי ככל שגדלים נהיים יותר עצלים וכבדים וחסרי מוטיבציה?!). [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. זה מדהים איך ההרגשה זהה אך היא מובאת בשתי צורות שונות בשיר שלי ובשלך. התהליך אצלך עובר דרך הגדרות ואילו אצלי הוא עובר דרך יישומים או תחפושות או התנסויות. אך שנינו הגענו לאותה תוצאה. ישר כוח! [ליצירה]
תגובות